זכותא דאברהם ד

דרוש לשבת הגדול החל בעשור לחודש הראשון רבון העולמים ישמור את עמו בית ישראל כבבת עין וכאישון כי בנו בחר מכל עם ולשון ויאמר במהרה להשיב נדחינו מבשן ובימי צאתנו ממצרים יראנו נסים ונפלאות לפני כל עם ולשון אמן ש דרשתי בעור החונן לאדם דעה שנת תקפ"ג לפ"ק

בפסוק (שמית. י"ג ג') ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה וכו'

יש לדקדק על חלת הזה שנראה כמותר וגם נראה כי בחזק יד הוא נתינת טעם על הקודם ואין לו מובן כלל

ונראה ליישב בהקדים דברי מדרש רבה סדר בא פ' ט"ו. וז"ל קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך אמר לפניו רבון העולמים ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו אמר לי' כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר מיד גילו הצדיקים ראשיהם שהי' מכוסה שנאמר הנצנים נראו בארץ אלו הם שבטו. של לוי שהיו צדיקים כולם. ע"כ לשון המדרש

והמדרש הזה מחוסר הבנה טובא. א' מה שהשיב לו השית"ב כבר שלמו וא"כ מדוע לא הוציאם מקודם האם לא קיים הבטחתו לאברהם ואחרי כן יצאו ולמה עכבם לאחר שהגיע הקץ ובאמת נראה ממדרשים שהת' שנה נחשבו מלידת יצחק ושלמו אז בחמשה עשר בניסן בשעת היציאה וכמו שפירש רש"י בחומש (שמות י"ב מ"א) על פסוק ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות וכו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבם המקום כהרף עין ע"ש. וגם הראיה שהביא מפסוק כי הנה הסתיו עבר מחוסר הבנה ששם לא נרמז כלל השלמת הקץ. אם לא נאמר כפירוש רש"י בשיר השירים שתיבת סתיו מרומז על קושי שעבוד והעיקר חסר במדרש. וגם מה שאמר מיד גילו הצדיקים ראשיהם שהי' מכוסה אין לו פירוש כלל והוא תמוה מפני מה הי' מתחלה מכוסה ואח"כ מגולה ומאי כוונתם בזה וסיום המדרש אלו הם שבטו של לוי שהיו צדיקים כולם הוא נראה כמיותר ועיין ביפ"ת שפירש שמתחלה הי' מכוסים מחמת כי רוב הדור הי' רשעים והוא דוחק גדול ומה גם הלא ידוע שבשלשת ימי האפילה מתו הרשעים ומדוע לא גילו אז ומשמעות המדרש שגילו ראשיהם בשעת הגאולה והיציאה: