יושר לבב צד

א"ס מתפשט עד סופו ובאותו מאמר דמדרש הנעלם עצמו אני מוצא דבר זה יותר מבואר שחטאו היה במה שייחד עבודתו לנוקביה דאמר שם אחרי אמרו כמה וכמה הנ"ל ז"ל וחטא בשם מנלן אמר ברוקה דכתיב ותקח מפריו ותאכל שהוא השם היוצא ממנו דוגמת הפרי היוצא מן העץ ע"כ ואומר עוד שם בסוף אותו מאמר ז"ל תנן התם אמר ר' יהודה ברבי סימן אשגחנא בהאי מילה דאמר ר' ברוקה ושאיל לה ואשכחנא דעיקר קבלה הוא ביד מי והכא את גזר בספרא קדמאי דמתניתא דר' אלעזר בן ערך הנחש כשהשיא לאשה מאי כתיב ותרא האשה כי טוב מאי כי טוב אמר ר' אלעזר בר שלום הסכימה בדעתה כי הוא טוב (כלומר שהסכימה בדעתה היות עץ הדעת טוב ורע האמור שהיא נוקביה דז"א במדריגת טוב שהוא יסוד הנקרא כל כי"לח ונקרא אותו כמבואר בזוהר וירא הנ"ל בפירוש ואותו תעבוד ושלכן ראוי לעובדה) וכי תאוה הוא לענים שמתאוים עליונים ותחתונים לדעת ולהשיג (וכלומר שחשבה שהיא ז"א שלו מתאוים עליונים ותחתונים כמבואר בכמה מקומות מה זה והוא גופא וגוף וברית כחדא חשיבי כמבואר בזהר ולכן סבורה היתה שהעבודה ראוי לה מאחר שצריך לירא ממנה ושהיא ממש כגוף וברית דז"א וזה היה טעותה כי) מיד ותקח מפריו ותאכל אמר ר' שמעון אחלפא שולטנא בפולחנא אמר ר' אלעזר כמה דאת אמר אל תמר בו ואל תמירני בו ע"כ הרי מבואר ממש כדאמרן והוא שבאכילת פרי עץ הדעת טוב ורע שאין מקרא יוצא מידי פשוטה רוחניות אותו פרי הטביע טבע משונה זה באדם וחוה להיותם עבדים למדה שאין ראוי לה העבודה כי אם היראה תמורת אותה המדה שלמעלה ממנה שהיא ז"א וכלומר בהיותה נפרדת ממנו והוא בהיותה בבריאה שנקראת אז בשם אלהים דאם היתה מיוחדת עמו באצילות שנעבדת עמו כדאמרן לא נקרא ממר אותו בה כי מטטרון שראשו בבריאה שעליו נאמר פסוק זה של אל תמר בו להיותו שמו כשם רבו כיל"ח והוא המלביש אותה אז בהיותו שם ולא רבו מעש שהוא ז"א כלי"ח ותמורה זו הטעהו וחטא תמורה זו דהיה חטאו הוא שורש כל החטאים הגדולים שארז"ל שחטא בהם אדה"ר ולכן נחשב כאילו עבר עליהם בפועל אף כי לא היו אלא בכח ומבואר נמי בזוהר למה בעיקר עבודתינו אנו צריכים ליחד קבה"ו והוא כי על ידי יחוד זה אנו מעלים אותה במקום שחוט א"ס מתפשט בה משא"כ בהיותה נפרדת מז"א למטה בבריאה שאין חוט א"ס מתפשט בה וזהו אמרו בזהר ויקרא דף ע"ז ע"ב ז"ל ואי תימא השתא לאו הוא אלא דהא חייבי עלמא גרמי דלא אשתכח חד דהא מטרוניתא אתרחקא מן מלכא ולא משתכחי בזווגא עכ"ל ובסוף