יושר לבב צג

קי"ב כתיב את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע האי קרא אוקמוה אבל תא חזי לה' אלהיך תירא לא כתיב אל' את מאי את דרגא קדמאה אתר דחלא הקב"ה ובגין כך כתיב תירא דתמן בעי בר נש לדחלא קמיה מאריה בגין דאיהו בדינא ואותו תעבוד דרגא עילאה דקיימא על האי דרגא תתאה ולא מתפרשן לעלמין את ואותו דא בדא חבקין ולא אתפרשן מאי ואותו דא אתר ברית קדישא אות לעלמין דהא פולחנא לא שריא באת ולאו איהו למפלח אלא למדחל אבל פולחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד ובו תדבק באתר דאיהו דבקותא לאדבקא דאיהו גופא דשרי באמצעיתא ובשמו תשבע אתר שביעאה דדרגין וסימניך ואת דוד מלכם אשר אקים להם עכ"ל הרי מבואר את כל אשר אמרנו וכמדומה לי שזה דווקא היה חטא אדה"ר שטעה במה שעבד למי שלא היה ראוי כי אם לירא דהכא אמרינן בז"ח מדרש הנעלם דבראשית ר' ברוקה אמר הוא נצטווה על השם וחטא בשם נצטווה על השם זה הוא השם המיוחד דכתיב ועץ החיים וגו' (וכלומר שנצטווה לעבד השם המיוחד שהוא בז"א) והוא חטא בשם זהו שם דמשותף דכתיב ועץ הדעת טוב ורע (וכלומר שעבד לשם אלהים שהוא משותף גם למלאכים ולדיינים שהוא שם נוקביה שרגליה יורדות מות בעולם הבריאה נמצאת היותה עץ הדעת טוב באצילות ששם חוט א"ס מתלבש ועל ידי ז"א אף בה ורע בבריאה ששם אין חוט אין סוף מתלבש) אמר ר' אבהו ומה הקריב קרבן לשם זה (פי' לשם של אלהים) אמרה תורה זובח לאלהים יחרם המחליף שמו המיוחד בשבילו על אחת כמה וכמה ע"כ וזה היה טעותו שהחליף העבודה הראויה לשם המיוחד בעבדו לשם המשותף בהיותו נפרד משם המיוחד ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר ששם זה של אלהים יש לה בפרטות בהיותה נפרדת מז"א דבהיותה מיוחדת עמו דאז העבודה שאנו עובדים לז"א לה נמי שייכה היא נקראת בשם אדני והראיה שאין אנו מוציאים מפינו שם הויה בלשון אלהים כי אם בלשון אדני דבזה אנו מורים יחודה עמו בשם הויה הנמצא במקרא לפעמים נקוד בניקוד אלהים ושאז אנו מוצאים אותו מפינו בשם אלהים מדה אחרת היא כידוע לי"ח ששמה כך הויה בנקוד אלהים דהנקוד עצמו גורם שנקרא אותו בשם אלהים משא"כ הנקוד של הויה שאינו הנקוד עצמו של אדני דהא היוד של הויה נקודה שבא ואלף של אדני נקודה חטף פתח וא"ה אנו קוראים ההויה בשם אדני לרמוז למאי דאמרן ששם זה יש לה בהיותה מיוחדת עמו שאז חוט א"ס מתלבש גם בה ואפשר שזה ירמוז הפתח הנתוסף בה משם הויה שהוא כחוט בהיותה עולה עמו להתיחד באצילות שחוט