יושר לבב ע

לא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לא היה כח בשום מלאך להוציאם מאחר שהם היו אסורים שם ע"י כשפים מלבד הטעם האחר שיש לומר והוא שהמלאכים עצמם היו אסורים תחת מצרים עם ישראל וכמשאז"ל ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

ט ואין לי ספק שאעפ"י שאין בהם כח למלאכים להתיר האסור בכשפים אחר שנאסר מ"מ יש כח בידם לשמרם שלא יאסרו כי כוחא דהיתירא עדיף דסוף סוף הם השומרים משמרת הקדש שלא יכנס בו ערל וטמא אבל במקום שהיה שם שמירה פחותה ונכנסו אין להם כח לגרשם משם אלא מי שברא כחם הרב הוא יגרשם ומזה למדנו שא"א להתיר המכושף בהשבעת מלאכים כי אם בשמות הקדש ואפשר שבאלו השמות התיר ריב"ל הכשוף שעשתה ההיא מטרוניתא ואסרה לארבא א"נ מאחר שהיה נזהר בג' דברים ששומרים את האדם משליטת הכשוף עליו היה לו כח להתירה אף בשמות מלאכים כי הכשוף ההוא לדידיה דהוה נזהר בדברים האמורים כמבואר התם הוה ליה כאדם שסגר לפני חבירו דלת בלי מנעול מבחוץ שכל עת שאינו דוחפו אינו יכול לפתחו אבל בדחיפה בעלמא אף כי הוא מבפנים פותחו מאחר שאינו סגור במנעול מבחוץ משא"כ אם היה כח לכשוף לחול עליו מפני שאינו נזהר בג' הדברים שאז היה כסגור במנעול דאין חבוש יכול להתיר עצמו מבית האסורים אפילו ע"י השבעות המלאכים כדאמרן ואי בעית אימא דלא אסרא הארבא ע"י כשפים אלא ע"י שדים דיש הפרש ביניהם כמשאז"ל בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים ששמם מוכיח עליהם כפי מה שאמרו רז"ל שמכחישין פמליא של מעלה והוא דמתישין כחן של מלאכים וכדאמרן אבל השדים אין כחו יפה נגד המלאכים דהא גרועים הם מהם כי יש להם שלשה דברים כבני אדם וכמשאז"ל ולכן אין הדעת מכרעת שלא יהיה כח המלאכים עודף על כחם להוציא מידם האסור תחת ידיהם ובפסחים דף ק"י מבואר הוא דקשים מעשה כשפים ממעשה שדים ע"ש וכשתתבונן בחלוקים אלו תתישב דעתך בכמה דברים מענינים אלו הנזכרים בדברי רז"ל דנראים כסותרים זה את זה ותראה איך כל דבריהם אמת וצדק

י ועל פי הדברים אשר אמרנו כי העלם ידיעה ברצונו אינו העדר כבוד לו כל רצון המשתנה מפני העלים ידיעה שקדמה לו ברצונו אין בו פגם בכבודו כלל כי בדבר זה כביכול הוא רצה להיות כאחד האדם כמו שאמרנו וכל גזרותיו מעיקרא גוזר אותם בתנאי זה שלא ישתנו האישים שגזר עליהם ממה שהיו בעת שגזר והתנאי הזה אף כי אינו מפורש