יושר לבב נג

טז והנה עינינו רואות דקאמר ואתקריאו גופין ולא דקאמר ואתעבידו גופין ואין זה אלא להרחיקנו מדעת טועה לומר דגופים הם ח"ו ושלכן תהיה צורת אבריהם כצורת אברינו כל אבר לדומה לו כי לא ראי זה כראי זה כלל ועיקר ואף כי צורתנו הגשמיית מצורתם הרוחניות נשתלשלה מ"מ בהשתלשלה מעילה לעילה מתהפכת מאד מאד ממה שהיתה וכמו שהראתי בהמצאה המחכימת פתי בחדר ב' פ' ח' וט' ועוד נוכל לאמת הפרש הגדול הזה שביניהם לבינינו ממה שאנו רואים בעינינו באבן המוציא האש כי בתחילה האש שבה הוא כחלק מחלקי האבן ובהכות הברזל באבן יוצא ונראה לעין כנצוצי אש של גשם קשה בלי שלהבת דומה לגשם האבן ובהתחברו אל הסמרטוט מתהפך לגשם יותר רך וכשנדליק הגפרית ממנו מתהפך לשלהבת שגשמה יותר רכה מגשם הסמרטוט ובנפוח בו עד שיתכבה מתהפך לעשן קל שאין גשמו נתפס אפילו כגשם השלהבת כשהרוח בא ומפזרו נעלם מן העין ברוח ההוא ואינו נראה עוד דכשתגיד האותיות לאחור תראה איך דבר הבלתי נראה דדומה לרוחני מהופך הוא מהגשם דא"א להעלימו מהעין בהיותו גלוי לפנינו מפני גשמו הקשה יותר מהרבה גשמים ובכמה שנוים נשתנה טרם הגיעו מהעילה ראשונה לאחרונה ואם זה אנו רואים בגשמיים בהתחלפם מגשם לגשם כ"ש שיהיה השינוי רב ובלתי מתדמה בשום ענין צורת עלול גשמי לצורת עילתו הרוחנית שכמה וכמה עילות רוחנים הוצרכה לעבור הצורה ההיא הרוחניות טרם הגיעה לצורה גשמית

יז ועתה צריכים אנו לחקור מי הוא הפרצופי האצילות המוציא השפע הזה ממקומו ומביאו בכלי שבאצילות המוכן לקבלו כדי לשלח אותו למטה ממנה לראוים אליו לפי מה שנראה ממה שכתוב בתורתנו הקדושה שבכתב ושבעל פה ומעתיקיה פה אל פה במקומות הרבה ומפי אליהו הנביא בעל השפע הזה הוא הפרצוף הנקרא בשם המיוחד והוא שם הויה ב"ה נקוד כמשפטו ונזכר בשם הקב"ה ובשם ישראל יכונה והכי איתא בזהר ויקרא דף צ"א ז"ל בגין דכל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח ועוד דאתקשר במה דלעילא ואתקשר במה דלתתא ואתקשר בכ"י וע"ד אקרי כלא אחד ובאתר דא אשתמודע מהימנותא וקטורא שלימא ויחודא עילאה קדישא ע"כ ופרצוף ישראל זה הוא פרצוף ז"א כי הוא כמו גוף החצון לכל הפרצופים העליונים ממנו והם הם כמו אברים פנימים לו שבהם נשמתם והיא נשמתו מסתתרת וכלשון הרח"ו בע"ח שער ההקדמות דרוש ב' דנקודים בתקון א"א ז"ל ואל תתמה מזה איך האורות הפנימים של אריך שהם תוך