יושר לבב לב

נעשה שורש הדין אלא יהיה כלו חסד כי כן היה רצונו הטוב בברוא את העולם להטיב היה נסתר מברואיו כח המעניש שיש ביכלתו ויטעו במחשבתם שמא לא ימצא בו אותו הכח ולא ברא הבורא את העולם למעט בכבודו דהא כתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ולכן כל פעל ה' למענהו פעל דפירושו הוא למען ה' שהוא סוד דין וואו שהוא סוד הרחמים ומשום הכי לא קאמר למענו אלא למענהו וגם רשע ליום רעה שידעו הכל כי כחו אף להרע אך כי כוונת בריאת העולם היתה להטיב והרעה הזר מהדין יוצאת אשר בכח הצמצום נשתרש כידוע לי"ח ולכן פנה מקום לעולמות בדרך האמור ע"י הצמצום והתפשטות הקו ולא בענין אחר

יט ואל תבהל ברוחך זה להכעיס את בוראך כדי שיראה גבורתו בך ויענישך במעשה הרשעים והם הקטגורים אשר קנית במעשיך הרעים ועשית אותם ממש בראותך גם כן כי הדינים שמסיגיהם נתהוה שורש מענישים אלו נשתרשו בצמצום טרם ישתרשו בו החסד והרחמים בהתפשטות הקו בו אשר מעשה הצדיקים והוא הטוב הגנוז להם בשבר מהם יצא כי להוציא אותך ממחשבה זו בלתי נכונה כתב בתורתו וירא אלהים את האור והוא מעשה הצדיקים כי טוב הוא ובו חפץ להראות גדולתו יותר ממה שחפץ במעשה הרשעים האמור והוא העונש כדאמרן להראות גבורתו כמאמרם ז"ל על פסוק זה וזה יהיה כוונתם באמר שהיה בונה עולמות ומחריבן בכוונה מכוונת כדי להיות מחרבן מקל ורצועה להעניש הרשעים וכמבואר בע"ח שער מאמרי רשב"י ולא הוה עונשים אלו שלא על ידי חרבן מהטעם שאכתוב לקמן במקומו במשל נאה ועל אלו העונשים אשר היה מכין היה אומר דין לא הניין לי לומר שאין לו נחת רוח מהם אף כי בכוונה בנה אותם להחריבם כי הוצרך לזה שלא למעט בכבודו וכדאמרן ועל אשר לא הרחיב כי תקנם מתחילה לכך כדי שישארו מלאים כל טוב ליתן בהם שכר טוב לצדיקים אמר דין הנין לי כי בזה יש לי נחת רוח משום דעיקר בריאת העולם להטיב בראו והרע נטפל אליו מהטעם האמור

כ וידע תדע כי כל אלו הדברים אשר נאמרו ואשר נאמר עוד במשך ספר זה וכן כל הנמצא כתוב בתורתנו הקדושה דמראה לכאורה שהעתק הבורא מרצון לרצון אינו כך אלא כלם היו ברצונו הקדום לעולם כך כמו שנתהוו ונעשו זו אחר זו וזו משונה מזו וזו מהופכת מזו טרם התצמצמו וגם אחרי כן אלא שבלשון מושאל לשכך את האוזן נזכרו בתורתנו הקדושה ומכל הנמשכים אחריה כאלו נהפכו הענינים מענין לענין מפני רצון חדש אף כי אינו כן ודאין וכן כל אשר תמצא כתוב באמת ואמונה