יושר לבב לא

סטרין לבר מיניה ולית מאן דנפק מרשותיה לבר איהו ממלא כל עלמין ולית אלהא אחרא ממלא לון בר מיניה דפירוש איהו הסובב ממלא כל עלמין בפנימיות בקו שלו ולא תימא דהממלא הוא אלהא אחרא כי לית אלהא אחרא ממלא לון בר מיניה ואח"כ קאמר איהו מחיה לון ולית אלהא אחרא למיהב ליה חיין כלומר דלא תימא אמת הוא שאין הקו אלהא אחרא אבל הוא עלול מהסובב וגרוע ממנו אלא איהו הקו מחיה לון ואין הסובב אלוה אחר הנותן לו לקו חיים דאין הסובב שממנו נתפשט הקו אלוה אחר כי אם הוא בעצמו הוא הסובב והוא הקו הרי מבואר דאין מקומות אלו ראיה שלא יהיה הצמצום כפשוטו ומהם תדון לכיוצא בהם ותגמור בדעתך לומר שהוא כפשוטו ודאי

יז ולצמצום הזה רמזו רבנן באמרם שבתחילה רצה לברוא את העולם במדת הדין וכדאיתא בכתבי האר"י דאילו לא נתצמצם שהצמצום עצמו הוא סוד דין להיותו מניעת אור כידוע ליודעי בינה שורש מדה זו מאין יצא ואיך נמצא אם לא נברא מחדש אלא ודאי כך היא המדה כי על ידי הצמצום החלל ההוא הנשאר ריקן מעצם אורו הפשוט טרם יתפשט הקו בתוכו היה כלו דין לגבי עצמותו המקיף שנתרוקן ממנו ובראותו יתעלה ברצונו הקדום שהעולמות אשר יבראו בתוכו ולא יוכלו לעמוד המשיך קו מעצמותו המקיף שהוא חסד פשוט בתוך רושם החלל ההוא ואותו חלק רושם שהיה דין כדאמרן בעבור בו הקו שהוא חסד גמור נתמתק ונהפך לרחמים ונשתתף עם שארית הרושם שבחלל ההוא שהוא דין כי ברחמים צריך שימצאו בו ב' הבחינות דחסד ודין כמבואר בע"ח שער ההקדמות אבל בקו עצמו לא שייך למימר ביה שיתוף כי הוא מעצמותו יתעלה המקיף המקום ההוא שהוא סיבה ראשונה ומשום הכי לא קאמרו ושתפו במדת החסד אף כי הקו חסד פשוט הוא אלא אמרו ושתפו במדת רחמים כי שמו מוכיח עליו דמעורב משתי המדות כדאמרן הוא וכידוע לי"ח

יח וכדי שישתרש תערובת זה ולא יהיה העולם נברא מתחילה כלו בדין לא נשאר קו עצמותו בתוך חלל הצמצום בעת שנצתמצם האור סביבו שהוא סוד דין שלא ע"י התפשטות שהוא סוד חסד שאם היה כן לא ימצא שום חלק מרושם הצמצום שיהיה נמתק ויעתק מדין לרחמים כדי שישתתף בחלק אחר שכלו דין מאחר שבמקום עמידת הקו לא יהיה בו שום רושם הואיל ולא פנה משם לעולם אם אמת היה הדבר הזה שהקו נשאר במקומו כשנצתמצם מה שאין כן כשמתפשט בו אחר שנצתמצם כדאמרן ואם היה העולם נברא בלי צמצום כלל שבו