יושר לבב כד

בנבזים ח"ו מאחר כי בלי צמצום לא היה מקום רק מעצמותו וכי תימא דגם החושבו כפשוטו נמי לא חס עליו כי נותן תמונה בו ברעיונו ע"י הצמצום והקו מ"מ למעט בתפלה טפי עדיף דלא ראי מחשבת פגם כמחשבה העדר כבוד לכאורה דבאמיתות אינו כן דמאחר שאין סוף להויתו המתפשטת מהצמצום ולהלאה ובכל עת שירצה יכול למלאות עוד מקום הצמצום ולהחזירו לאיתנו מה דמות יערוך לו בלבו כי דמות התמונה היא בו ולא לו כי אין מחשבת תמונה זו מחשבת תמונת פונה המקום כי אם תמונת המקום עצמו וזה יהיה שמו של פונה המקום דהזכיר ר"א באמרו שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד כי הוא הוא עצם הויתו ושמו הוא מקום כי בו כלול והוא מגבילו ואין זה אלא לאחר הצמצום טרם ברוא העולם בתוכו כי קודם הצמצום אינו נקרא בשם מקום ולא בשום שם אחר נפרד משם המורה הויתו כי שמו הוה הוא על שם הויתו כדאמרן נמצא כי אז הוא שמו ושמו הוא ולא שייך למימר ביה הוא ושמו כי אין סוף המורגל בפי כל המקובלים מושאל הוא וכמבואר בפ"ד ואינו מורה לא עצם הויתו כשם הוה ולא דבר אחר חוץ מהויתו כשם מקום

יג ומאחר שדברים הנסתרים האלה אין אנו משיגים אותם בכח החקירה טבעית דא"א לעמוד עליהם על ידה אלא מפי התורה בהשגה קדומה המתנוצצת בנצוץ נשמתו על דרך מה שכתב הרח"ו בהקדמת שערי קדושה ז"ל ויש אשר נפשו עצמו בהזדככה במאד מאד תתגלה לאדם ותנהיגהו בכל דרכיו לכן איני חושש כלל ועיקר להשיב לאשר רצו להוכיח בחקירתם שהצמצום אינו כפשוטו כי מה מועיל חקירתנו בדבר שאין אנו יודעים אם שייך לומר בו באמיתות אפילו מהות וכ"ש שלא ידענו מהותו כי לעולם יכול אני לומר שהוא מהות נעלם ממנו שכל החקירות אשר נעשו לא שייכי בו או נאמר שרצונו זהו כבודו אף כי היה נראה לנו על פי החקירה דאין שכלנו סובל לומר כן בו ואני סובר לא מדעתי לבד אלא גם על פי קבלת הרב האר"י זלה"ה שהוא כפשוטו אף כי לא נעדר כח הסיבה ראשונה לברוא העולמות אם היה רוצה בלי שיצמצם לא עצמותו ולא כחו כי אחד הוא ואף כי לא ידעתי לצייר בדעתי איך היה אפשר זה כמו שלא ידעתי איך נצתמצם מאחר שלא היה מקום רק ממנו החסרון תלוי בי כי רק הוא ממני דרך ידיעה זו לא מאחדותו יתעלה ועליו אני סומך בסברה זו המקובלת לא על חקירתו במהותו אלא כי מתישב יותר על לבי לומר שהוא כפשוטו ושהשגחתו היא הממלאת מקום הצמצום בדקדוק עצם וזהו מה שאמרו בתקונים