יושר לבב טז

והפסוקים הסומכים אותם וכיוצא בו ושלכן: בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך ודקדק באמרו אמרתך ולא דבריך כמו שאמר בתחלתו כי האמירה היא יותר צפונה מהדבור כידוע לי"ח ועל הדברים הצפונים כאמירה קאמר בלבי צפנתי אמרתך בפרט כשרבי קיים שאוכל ללמוד ממנו וכמשאז"ל על פסוק זה למען לא אחטא לך אם אומר דבר שלא שמעתי מפי הקבלה ובפרט בידיעה זו הסתומה שאף רבי אינו יכול להסביר בי פנים בה אם לא קבל אותה איש מפי איש מפיך ומפני שאני רואה שמוכרח אני לידע ידיעה זו כדי שאוכל לעבדך. לכן אני מתפלל אליך שלא תמנעני ממנה כדאמרן אלא אדרבא הודיעני נא את דרכך ואודה לך על זה כי מבלעדך א"א להשיג ידיעה זו באמרי: ברוך אתה ה' למדני חקיך והם הנסתרות של ידיעה זו שאין להטעימם כי אם על פי הקבלה כחוקים שעליהם אמרו רז"ל חוקה חקקתי גזרה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה ועוד רומז בזה לחוט א"ס ואורו המסתתר באבי"ע במו שאפרש לקמן ואחר הקדמה זו התיר עצמו למדה זו של עיון זה והוא באמרו: בשפתי ספרתי כל משפטי פיך כנגד העשיה שנבראים שבה גלוים ועומדים הם וטבעם ניכר כמשפטים שהם המצות שהטבע מחייבם כגון איסורי גנבה גזלה ונזיקין וכיוצא בהן כידוע והשוטרים המעשים לאדם לקיים המשפטים האלה בעשייה נמצאו ולהיותו בעשיה מזכיר כלי המעשים שבו מספר מעשיה באמרו בשפתי ספרתי שהם הכלים היותר גלוים שמכל כלי הדבור בעשיה שהיא היותר גלוים מכל שאר העולמות וגם מזכיר כלי המעשה שממנו מספר באמרו כל משפטי פיך והזכיר פיך הכולל כל כלי הדבור משום דלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו כי דבורו כולל גם הנעלם אף כי נראה מדבר בגלוי לפיכך נכתבו בפסוק זה שפתים ופה משא"כ בשאר הפסוקים שמדבר בעולמות הנעלמים ויותר רוחנים מהעשיה שאינו מזכיר בהם כי אם הפעולה ולא כלי הפועל

וכנגד היצירה קאמר בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון כי דרך גלויה יותר מאורח כידוע ולכן לא הזכיר אורח כמו שהזכיר אח"כ באצילות ועדותיך הם המצות שאין הטבע מחייבם ואעפ"כ אין טעמם סתום כאורח אלא סלולה כדרך הוא טעם צווים מאת ה' כשבתות ומועדים וכיוצא המעידים על מה שעשה הקב"ה ואדם משיש ומשמח עצמו בהם ומרבה הונו במה שמוציא בשמחתם כידוע ולכן לשון פסוק זה בענין זה מדוקדק וכתב עדותיך בואו נעה כי ביצירה אות זו שמספרה שש כלשון ששתי נעה היא כידוע לי"ח: