יושר לבב קד

בהתפשט מתחת דבר המצל אחר חצי יום לצד מזרח עד שעור זה אז הגיע העת המכוון ומנין זה הוא מנין מכוון למנין השעות שהציתו האש בבה"מ שהוא בששה שעות וחצי מיום תשיעי כדאמרן ולרמוז שאלו השעות שהם כנגד הטפחים אינם שעות מיומנו כי אם שעות מיומו של הקב"ה הנקרא הויה קאמר שלא נמדוד טפחים אלו לא בזרת שיש ממנו ששה בכל טפח ולא בשאר האצבעות שיש בהם חמשה בכל טפח שבזה יהיה מספר האצבעות של ששה טפחים וחצי אלו יותר מכ"ו אלא בגודל שאין בהם אלא ארבעה בכל טפח שבזה יהיה מספר האצבעות של ששה טפחים וחצי אלו כ"ו וכמספר הויה וזהו אמרו ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברין והקב"ה נקרא איש כדכתיב ה' איש מלחמה והוא מובלע בין האנשים שהם הפרצופים העליונים כי ג' פרצופים יש למעלה ממנו ואחת למטה ממנו כידוע והוא עומד באמצעם כאדם בנוני דאי לא אתא לאשמועינן האי הוה לי כל האריכות הזה ללא צורך

ומפני שהקב"ה לא אמר לישראל אלא כל היום דוה דמשמע דאלף שנים לבד היו צריכים לישב בגלות בשביל זה היינו תמהים למה עברו האלף שנים ואנחנו לא נשענו כי לא היינו יודעים דגלות של כל היום לא היה אלא יום אחד אבל פחות מכל היום יהיה עוד גלות והוא עד שיטה הצל מיום השני וזהו אמרו ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ כי תמול ואנחנו בגלותא שהם האלף שנים שעברו ולא הוינא ידעין כי צל ימינו עלי ארץ לאשראה לון קב"ה עלי ארץ פירוש מצריך שהקב"ה ישרי עלי הארץ הצל של שני ימים שהוא הצל של יום ראשון כלו והצל של יום שני כדאמרן וכנראה גם כן ממ"ש בזהר ויקרא י"ו א' והאי ארז בההוא אתר עילאה ישגא ודא בגלותא בתראה הוא כהאי ארז דאתעכב לסלקאה ומשעתא דסליק עד דקאים בקיומיה הוא יומא ושירתא דיומא אחרינא עד דעביד צל בנהורא דיממא ע"כ דפירושו ע"ד מה שפירשנו במאמר זה דואתחנן כי כיוצא בזה היה בחרבן הבית שהציתו בו האש כי נטו צללי ערב של יום תשיעי והיה דולק והולך שארית יום תשיעי וכל יום עשירי עד שקיעת החמה נמצא בזה שכימות עניתנו כן ישמחנו אחר יום שלם ונטיית צללי ערב של יום אחר שהיה רגע התחלת החרבן אף כי על פי חשבון אורך הזמן שהיה האש מצית בבה"מ היה לו להקדים הגאולה חצי שעה קודם חצי היום מיומו של הקב"ה כאמור

וכמו שהתורה כסה קץ זה כן נראה שרצה רשב"י לעשות ולא רצה לפרש השנים בפירוש כמו שפירשם בשאר הקיצים שהזכיר