יושר לבב קג

לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש וכו' פשוט הוא שזה אחר ביאת המשיח דהכי מובן מדבריו אבל לא שתהיה אז הגאולה אלא הגאולה תהיה בזמן האמור

ה ועתה נדקדק בדברי הזהר האמורים ונראה איך האמת אתנו בפירוש זה והוא כי בתחלת אותו ענין הביא פסוק זה של והיה באחרית הימים וגו' לרמוז למ"ש למעלה ממנו על השכינה כדאמרן הנקראת אחרית הימים כי משבעה ימי הבנין הידועים היא היא אחרונה שבהם אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו דקמל"ן דבאחרית שני ימים של הקב"ה שהם באחרית הב' אלפין שנין של ימות המשיח כבר יהיה נכון בית ה' וגו' וזהו אמרו אחר הפסוק הזה ודא הוא יום ומדשארי צל למעבד בשרותא דיומא אחרא פירוש שאלו השני ימים הם יום שלם והם אלף שנים וחלק יום השני כי באחריתו שהוא אחר חצי יום שמתחלת הצל לנטות ולעשות בצהרים שתרגומו הוא בשרותא דאז נקרא אחרית השני ימים אז יהיה נכון הר בית ה' וגו' וכדי שלא נטעה לומר שיהיה זה תיכף ומיד אחר חצי יום אמר כמה בזמנא דאחריב בי מקדשא הוה ונטה צל למיעל למזרח שהוא מקום עלית השמש וקאמר הה"ד אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב שפסוק זה נאמר על עת חרבן הבית שהתחילו להצית בו אש בתשעה באב סמוך לערב כדאיתא בש"ס דתענית והיה דולק והולך עד שקיעת החמה של כל יום עשירי כדאיתא התם נמצא שלא נחרב בחצי היום אלא כי נטו צללי ערב וכמו שהיה בחרבנו כן יהיה בנינו דאף כי פנה היום שהם האלף שנים שנגזר על הגלות צריך שיתעכב מפני חטאינו המרובים עד כי ינטו צללי ערב של יום האחר ובזה מדוקדק הפסוק דלא כתיב כי נטה צל ערב אלא הזכיר צללי לשון רבים וכתב כי ינטו שבלי יוד הוא עבר ועם היוד מתהפכת לעתיד דרצה לרמוז לנטית הצל שעבר בעת חרבן הבית ולנטית הצל שעתיד לנטות טרם יבנה ולזה קאמר הוי דאף כי פנה היום שלם צריכים אנו להמתין עד כי ינטו צללי ערב של יום השני וכשיעבור יום אחד וצל של יום השני אז יהיה סוף הגלות וזה הוא אמרו אחר הפסוק הזה יום וצל הוא סוף גלותא ומאחר שאין זה ברגע חצי היום דלא הציתו האש בו מיד כי פנה היום אלא כי נטו צללי ערב ושהוא בשש שעות ומחצה וכדאמרן לעיל משמא דגמרא הוצרך ליתן שיעור לצל זה כמה תתפשט אחר חצי יום קודם שיהיה נכון הר בית ה' ולזה אמר ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא שהם ששה טפחים וחצי ויהיו אלו שית רגעי ופלג עידן דהזכיר בויקרא דף קי"ט ע"א כי