יונת אלם צז

שהרי נתפשטו כל אחד בפני עצמו ומוסיפים כח לגדול האברים ולעשו' מלאכתם וכשם שהולד אינו הולך ולא עומד על רגליו עד שינק זמן מספיק כך למל' בנצח והוד כי לא שלם ברור ההוד עד היניקה ונצח כשהוא לבדו אע"פ שאינו פגום אין לו פעולה מושלמת אך נצח ישראל לא ישקר כי אין הדינים נאחזי' בנצח זעיר אלא בהוד בלבד משא"כ בנוקביה כי רגלי שתיהן יורדות מות אלו נצח והוד דידה אבל בזעיר נאמר והודי נהפך עלי למשחית הוא לבדו ולא הנצח כי הקליפה אחוזה בהוד שיונקות בחוץ מכחו והשפעתו לא זולת הרחק מאד מאד ממחנה שכינה והיא מעכבת על הנצח שלא יפעול בכח החסד כראוי לו ועל סוד זה הוצרכו משה ואהרן שניה' בעצירת מגפה אחת כנגד נצח והוד ופנחס בשניה כנגד יסוד ודוד בשלישית כנגד מלכו' ויש מקום עיון בדרוש הצליע' לכף ירך יעקב דזימנין מוכח בזוהר שהיה בנצח ופירשו בה דהיינו נצח זעיר אבל הוד שלו לא נפגם דהא יהושע אתנבי מהודו של משה וזמנין משמע שהפגם היה בהוד ואמרו שהכוונה בהוד נוקביה כי היא היותה עמו אחור באחור הוד דידה כנגד נצח שלו ואין מזה סתירה למה שאמרנו תחלה כי הם אמרו שהפגם בעצם היה בהוד דנוקבי' שכל המד' נפגמה והי' גרמה התמוטט' קצת לפרק התחתון של נצח זעיר כי הוא לבדו מכוון ליסוד דיד' דאלו הפ' האמצעי מכוון לחסד דידה שכל גובה קומתה אינו אלא בשעור נה"י דזעיר וכיון שנפגם כל ההוד שלה גם נצח שלה ירד עמה אך בשביל ההתמוטטות לפרק התחתון בלבד לנצח זעיר אפי' אותו הנצח לא ישקר לגופי' תדע דכתיב והוא צולע על ירכו כד"א ויקח אחת מצלעותיו אלמא כמה שהוא נשען על ירכו דא נוקביה בה היה הפגם לא זולתו מ"מ כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אסור גיד הנשה נוהג בשתיהן: פנ"ז ברכות שדים המניקות החלב הן בסוד ויעבר ה' דאינון ע"ב די"ו כ"ו באופן זה ע"ב מימינ' של בינה רי"ו משמאל' יה"וה באמצע מספר הכל כמניין שד"י לשון שדים וכן קס"א קנ"א וב' כוללים או קס"א קמ"ג ועשר אותיות או קנ"א קמ"ג ועשרי' אותיות כל זוג מהם עולה שד"י וכן שם אלהים נחלקהו אל מימינא מי משמאלא ה' באמצע בסוד אל"דד א' ומי"דד א' וכשאמא מניקה לזו"ן נקרא אל שד"י ע"ש השדים שהם בקו האמצע שלה לפי' יצדק אליה השם הזה בדעת ת"ת ויסוד דידה והחלב הוא בסוד שם