יונת אלם פט

פנ"א הרי אלה הנשיקות וההבלים שזכרנו שתיהן שהן ד' לזה ולזה שהן שתי נשיקות ושני הבלים לכל א' בערך מה שנותנים ומקבלים כדי שלא תתחדש כאן שם הויה אלא מזכר נקיבה ויש לאבא לבדו תוספות בזה והוא הדבור שצריך לפייס' מה שנגאי הוא לה כי השתיקה יפה הרי כאן ה' מציאות נשיקות הבלי' ודבור שכנגד', ה' מוצאות לאותיות התורה אח"הע בומ"ף גיכ"ק דטלנת זסצר"ש ולכי מה שהנחנו שאין שום הויה בלא זכר ונקיבה גם הדבור צריך שימצ' באימא לא נאמר נאלמתי דומיה רק במלכו' לפיכך היא צריכה תמיד שיבעול וישנה שבכל יום חוזרת להיות נקודה ונבנית מחדש עם חדוש מעשה בראשית אבל באימא עילאה ההזמנ' הראשונה לעולם עומדת ותמיד עושה פירות אלא שהדבור כמוה בחדרי לבה ואפי' לפומיה לא גלי כ"ש שאינה מגיע לאזנה והוא טעם ואל אישך תשוקתך דמרציא ארצויי וקרי להו רבנן אשתו תובעתו לקיים מה שאמרנו על כן אמרה תורה שדרכי' דרכי נועם וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וכל שהוא לשם שמים אע"פ שאינו עושה פירות עכשיו במוחש הגשמי כגון היה הוא זקן או היא זקנה לא גרע מבעיל' מצו' להזמין אתערות' מתתא אל הרצון העליון דכל יומא זמניה הוא היום אם בקולי תשמעו וזהו בסוד הנפש אשר עשו בחרן אע"ג דכתיב ואני זקנתי ואדוני זקן ומלת ח"רן בגימ' אלהים תלת זימנין כי היו אברהם ושרי ממשיכי' נפשות הגרי' במספר שוה מתחלת מוחין דלעיל' בסוד קטנות אשרי המיישיר מחשבותיו ומכוין דעתו לשמי' ובזה תבין מה שמצינו בדברי רש"בי נשמ' לנשמ' ורוח לרוח שכן אמרו בזהר פ' וירא דף ק"ג ע"כ קב"ה אתיד' ולא אתידע בגין דאיהו נשמתא לנשמת' ורוחא לרוחא גניז וטמיר מכלא וצריך לדע' כי פרי הנשיקו' נשמו' וההבלים רוחו' והנה הנשיק' הראשוני' שאבא פועל אות' ואימ' מתפעלו' ממנה החסד גובר בה והוא סוד נשמתין מסטרא דדכורא שתחלתן חסידי' גבורי' וכו' כמבואר בתקוני' ונדבר בם בפ' נ"ה וההפוך כשכנגד' וכן ההבלי' אמנם מהדבור מוצא הנפש אחת היא לאימא עילא' מפיוס האב המגיע לאזני מלכו' שלא מתה לפי האמת אלא אתבטלת והדבור מועיל אליה להתנער מעפר ואין כאן נפש לנפש למעט את התפלה שלא תהא דברנית דלא בעינן נשים מסוללות ודע כי החיות פנימי לזרועו' זעיר נתקן במעי אמא מן הנשיקות גדולה משל אבא וגבורה משל אימא והחיות לשיחיו מן