יונת אלם נח

לאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו כדאיתא בזוהר פ' נח דף ס"ה א' ופ' פקודי דף רב"ו ב' והכוונה על ספי' אריך שהן היכלין לספירותיו של רישא דאין והן עצמן רצוני הני דאין היכלין לז' תחתונות דעתיק יומין ועל הטעם דרישא דאין אמר שנה"י שבו לאו אינון נהורין להאיר למלכות נוקב' דזעיר דלית לה עיינין וכן חג"ת שבו לאו אינון רוחין להאיר לזעיר וכח"ב שבו לאו אינון נשמתין, לאבא ואימה הנכללים בעתיקא אלא הכל ע"י ספי' אריך אלו ואלו נכללות בתש' כי מלכו' דבוקה ביסוד ותו השתא מיהת דעסקינן בתחלת האצילות שעדיין לא נתקנו הפרצופין של מטה זוג זוג דאינון אבא ואימא זעיר ונוקביה שפיר קאמר דלאו אינון לא כך ולא כך עד התאצל המקבל שפעם שעל העדרם אמר ולא אית מאן דקיימא בהו ומזה הצד יצדק לקרוא להם היכלין כי עדיין אין להם בחינה משתו' למטה אלא למעל' עם התקוני' המתפשטי' בתוכם ועליהם נאמר באדר' זוטה דף רפ"ח כד אתתן אפיק תשע נהורין דלהטין מיניה מתקוני וכל דבר שבקדוש' שהוא בסוד ראש הוא עצמו כולל י' כי לעולם בתר רישא גופא אזיל בין שיהא זה הגוף נגלה או נעלם אבל מה שאינו בסוד ראש אינו נדרש בעשר אלא בשש או בארבע וכיוצא הכל לפי מקומו ושעתו ואל תתמ' על מה שאמרנו היות אריך בסור התפשטו' כי אפילו אבא ואימא המלבישי' אותו פרצופי הארה הם וא"א לעולם שיהיה המתלבש מוגלם יותר מהלבוש ומכאן אתה דן ק"ו לראשית הקודמים לאריך לפיכך הוא לבדו ניתן לדרוש בו כמה גופי תורה שקצתם הם המתבארי' בכלל המאמ' הזה מה שאין כן ברישא דאין ולא אתידע שאין לנו רשות לדרוש בהם רק מציאות הראשים בלבד והנה הכתר של רישא דאין מכוון לחסד וגבור' דריש' דל"א שהם בסוד תקרובת דבוסמין ויבא מזה לפנינו בפ' הקרוב והכתר של רישא דאריך מכוון לת"ת דההוא רישא דלאו רישא ולחכמה ולבינה דאין והדבר ברור כי ת"ת דל"א הוא יותר מוגלם מגדולה גבורה שבו ועם זה הנה לפי הדרך הראשון דהא דקאמר לא אתידע פירושו שאפי' כליו הם בלתי מושגי' ניחא למימר ולא בסוכלתנו אע"פ שאמר לא בחכמ' ולא תימא זו ואין צ"ל זו אצטריך סד"א אפשר לרישא דאריך שתהיה לו ידיעה והשגה באותו ת"ת שהרי אין חכמה ובינה דרישא דאין מפסיקין שהמה מדובקין עם רישא דאריך דבוק עצמי והיו לבשר א' קמ"לן ולא