יונת אלם כז

יפה והאור נתלבש בעליון תחלה והשאר סמוך לו כסדר ההוא חרגא מהאופק ולמעל' כי השמש אלינו מנסר ויורר והרקי' מתפורר ועורר הנסרות אע"פ שגוף השמש עודנו מנסר הולך וקרב כדי שיוכל אורו להתלבש בעובי הגלגל ומלמעלה למטה מדי עברו להאיר לנו והוא כחתן ישיש כגבור יעויין מאמר הנפש אשר לנו ואע"פ שיש חלוק בזה בין עולם העקודים לנקודים כמבואר יפה במקומו די לנו לפי המכוון הנה לזכור ההבדל הזה דרך כלל שכן דרך הלמוד בחכמה הוא למתני הקל הקל תחלה והדר מפרש הכל לפי טבע הדרוש וסדר הלשון בהדרג' הראויה לאוזן שומעת: פרק יב ויש כאן סוד בתחל' עלה במחשב' לברא את העולם במדת הדין פי' להלביש האור בתחתון תחלה כסדר ירידת הכלים כי כיון שמלכות ירדה בראשונה למה תהא אחרונה לקבל חלקה מהאור ומה תהא עליה ביני ביני אך לפי האמת אין כאן קדימה זמנית אמנם כל היכא שהאור משלי' חפצו ממטה למעלה הרי זו הנהג' דין ראה שאינו מתקיים אם תשבר מלכו' ח"ו בהיות האור מתרב' עליה כי צרה קרובה כי אין עוזר הקדים ושתף לה מדת רחמים כי גם קודם צאת הכלי' ממעי אימא הנה שם בחדרי בטנה נתלבש האור תחלה במדת החסד וימשך שפעו בכלם הן בהיות' שם בסוד עבור הן בצאתם לאויר העולם זה וזה באור ישר כי אע"פ שנשברו הנקודות ההן מ"מ יש להן תקנה לפי מקומן ושעתן כי מיתתם היא בית חייהם כמו שנפרש לקמן יפה יפה ודרך כל א' מהם האור הולך וקרב אל הנקודה התחתונה בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים פי' חי מעיקר' שלא היתה נקודתה רגע א' משוללת חיות פנימי כדי ספקה באותו המציאות הנדרש כאן: וקיים כי גם אחרי כן נאמר עליה אחת מהנה לא נשברה: הצד השוה שבהם שא"א לצמצם כאותה ששנינו במסכת בכורות שאין הרחם נפתח לשני ולדות כאחת והיה זה בכלים להקדים קליפה לפרי כדי שתמתק גם היא מכחו ויהא טעם עצו ופריו שוה כמו שעלה במחשבה תחלה וידוע כי הכלים עצמן דא לבושא לדא ולעול' יבחן העליון כאלו הוא מת ופנימיות לתחתון והועיל זה ג"כ באור עצמו כדי שיקד' לעולם החסד אל הדין הקדו' שכן הדין חפץ בכך והיא תהלתו וכי מה שהושפע בחסד בלי שום זכות נז' אח"כ