יונת אלם כד

כי אם קרוב מאד אל המציאות ולמטה מאותו שיור הוא עגול חכמה בהיקף שלם שוה בעצמו וכל השאר בתוכו והיו מצמצם אורו של כתר בעצמו מרבוי הכלים שהיו שם בכח עד שיצאו כלם בצאת החכמה ובה ג"כ היו דוחקים שלא יגיה אורה עד שיצאו כלם למקומ' ואז נתיישבו ג' ראשוני' באו' עצמן שהבהיק בכל א' מהן כראוי ואית דיימא שהיו הכלים התחתונים בטלים בעליון והיא היא כי הדבר הבטל איננו אובד ומשולל המציא' לגמרי אלא שואב בעצמו כח המבטל ומתהפך לטבעו עד מקום ההיא מלא יותר מבראשונה עד צאת הדבר הנוסף וירוח לו: ולעול' כתר חכמה חסד ת"ת נצח שבדעת הם חמשה חסדים ות"ת מניע את כלם ובינ' גבורה הוד יסוד מלכו' שבדע' הן ה' גבוהות ויסוד מניע את כולם ומתוק הגבורות ע"י החסדים בשוין ידוע פי' בינה מחכמה גבורה מחסד: והוד מנצח אך מתוק היסוד הוא מכתר ומתוק המלכו' מת"ת והדעת בכל מקום הוא עצם החסדי' והגבורו' שתופם וקבוצם כפי הצורך כי הן הן עשר ספירותיו ממש המושפעות אליו ימניות מחכמה שמאליות מבינ' לפיכך אם אין דעת אין בינ' שהרי הבינ' נתלית בחכמה כקטן נתלה בגדול ואם אין כאן הכח המשותף שהוא הדעת לא תחול הבינ' שהיא הצורה על החכמ' שהוא החומר ואם אין בינה ר"ל אלו ידומה שלא הוצרכנו לכך אין דעת וזה ברור וכבר הקדמנו בגרסת המשנה הכרח מציאות הדעת כפי מה שנמצא בקצת נוסחאות כי הוא מסייע גדול להוציא את הבינה מן הכח אל הפועל כטעם כי בי"ה יי צור עולמים ולמאן דתני איפכ' דיקא נמי דקתני המציאו' הפשוט ברישא שסמך לו ענין לחכמ' אצל יראה ואחריה בינה והדר נקט חלוקת הדעת וכלה שפיר אבל החכמ' אינה צריכ' אליהם מצד עצמה אלא לתועל' התחתונים ודע כי החסדים והגבורות שבדעת הם היולים כמוהו וכאשר המה מתפשטי' אח"כ לזעיר ונוקבי' אלו ואלו יקראו ע"ש מדותיה' של ד"ו פרצופין הללו כי החסד הראשון שבדעת והוא כתר שלו יקרא חסד במקו' התפשטותו ע"ש גדולת זעיר וניחא כי כתר עצמו הוא חסד עליון ע"ש הגדול' דמלכות א"ק המאירה בו והחסד הב' שהוא חכמה אצל הדעת הנה עם התפשטותו בזעיר יקרא גבורה שבחסדי' ע"ש גבורת זעיר וזה א' מן המקומו' שחכמ' משותפ' לגבור' אך לא ידומה שנקודת חכמ' מצד עצמ' יהיה בה דינין כלל ונדבר עוד מזה לקמן וכן השלישי מהחסדים שבדע' והוא חסד שבו הנה בזעי' יקרא ת"ת