יונת אלם קסב

אור מקיף אליה אורו פנימי לזעיר כי רבוי האור הנכנס בראשו יוצא דרך נקב שבמקום הלוז ומקיף ללאה שהיא עכשיו טפל לו אחרי שנכנס בו כל ג' פרקיהן של נה"י דאמא אבל מעקרא היה בהיפך כמו שבארנו: פצ"ז לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן והוא בסוד ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם אלו אבא ואמא עלאין שמקדשים לו מוחין מלמעלה והראשונים הבאים לז"א ביום הנה אז בלילה מסתלקי' למעלה למקור' ומשם יורדין ונכנסים בנוקביה מנה"י של ישראל סבא ותבונ' על הסדר מההתלבשות שבארנו למעלה והוא סוד הנדוניי' שנותן האב לבתו ע"י בעלה שהוא פוסק לחתנו בשבילה כי היכי דלקפץ עלה בעל וזעיר בערך זה נרא' שהו' נרדם מעין מה שמצינו בבני הנביאי' מבטו הרגשותיה' בשעת שרוח הקודש שורה עליהם ואז לאה נכללת ברחל ולוקחת ממנה סימנין הללו מפני שלאה עתה היא מתגלמי' ונעשי' מהאר' היוצא' מראש זעיר כי המוחין שלו הולכין מבחוץ לרחל פי' לאותו הרוש' הנשא' שם מרחל משעת המנחה במקום לאה והיא איננה זולתי האר' בעלמ' ואין ממשו' בכלי' לקבל מוחין ולהזדווג בלילה זווג גמור אא"כ תתגלי ברשימו דרחל שהי' נקודה ועולה עמו אך אינ' יורד לגמרי כי נשא' שם זה הרוש' כאמור על כן יאמ' כי לאה נכללו' בה ובשבת איפכא כדלעיל פ' צ"ו אך באותו הדורמיט' הנה זעי' מקב' מוחין מאב' ואמ' והזווג יות' עליון כי יש לו מוחין מלמעל' אל' שאינו מתפש' בעול' לחסרוננו לפי' המוחין אינו לו רק בסוד סכת שלו' בא"ר מקיף בלבד ולעתיד לבא יושלמו בו באו' פנימי וזה עלוי רב לזעיר כי ליל' כיו' יאיר לו פי' כשעו' שהיה ראוי ביו' אלא שאין אנחנו ראוי' לכך והוא בסוד יום א' יודע לה לא יום ולא לילה כי הוא טוע' לעצמו באותו שעה מעין העה"ב וכתיב יום ליום יביע אומר כפי צורך ההנהגה התחתונו' ולילה ללילה יחוה דעת היא סוף ההנהגה העליונה ודי בזה ומאי דכתי' ויקח א' מצלעותיו שנסר' והביא אל האדם הכוונ' שלקח הכלי' אשר היו לה מן אחו' כי מתוך הארת זעיר בקע' ויוצא' רחל מאחוריו עתה ננסר' ונעשי פרצ' שלם כמהו בסוד ויבן ה' אלהי' את הצלע וזהו תקון תפל' העמיד' ויביא' אל האדם פני' בפני' וכשחטא אד"הר חזרה לאחוריו ובגלו' בשביל עונו' היא לאחו' חוץ מיו' שב' שהי' אנפין באנפין וכן אנו בתפלתינו