יונת אלם טו

נתפשטו אחר כך בכלל הטהירו מיניה וביה עשר נקודות של עולם התוהו והן ראשי' דרכו ית' בחילוק הספירו' ומהותן וסדר אצילתן אחת לאחת באופן זה תחיל' האציל אדון הכל וקודם אחת מיוחד בכל מה שעליה כשלהבת קשורה בגחלת ושמה כתר הכלולה מי' ספירות אך לא הי' נראית ונכרת בה והיא היתה ממלאת אותו החלל שעדיין לא יצדק בו תואר מקו' שהרי הנקודה עצמה המתקוממ' בו היא בלתי מתחלקת שאין בה ממש עד שחוזר וקובץ האור של אותו נקודה לגלות העשר בתוכה וכל חזרה היא דין ואע"פ שהמכוון בה היא לעשות חסד עם כל היצור שבלעדי זה לא היו להם מציאות אין להמלט שהצמצום יחשוב היותו מפועל הדין בערך למי שהאור מסתל' ממנו והו' סוד מה יקר חסדך אלהים שהוא בגי' מילוי אלהי' ביודין עם מספר חותיו' מילוי מלואו ובמניין רבוע הפשוט אך כלפי אור עצמו היא תוספת רב כי באור פני מלך חיים וכתיב תמים תהיה עם יי' אלהיך בת"יו רבתי והבן ויש כאן פרפרת נאה שאם תרבה מספר כל אות מהשם הגדול פעם אחת על שאר האותיו' כלן יעלה במנין תמים שהוא שיעור סוכה בהתרבות האורך והרוחב זע"ז שהם ז' על ז' להחזיק ראשו ורובו בו' על ו' ושלחנו בטפח השביעי על פני כל הסוכה לארכה ולרחבה והכל על גבתה שהוא עשרה עוד קח אותיו' סכ"ה שהן בגי' פה ותרבע אותו על מספר ו' שהוא שיעור להחזיק ראשו ורובו של אדם הרי תק"י חסר עשרים לעוביה של סכך שהוא בסוד כתר במספר שוה ואנן חלל סוכה תנן הנה הנשאר הוא בדקדוק כמנין תמים ואין משיבין על הפרפרת אתאן לב"ה המכשירין בסוכ' קטנ' אע"פ שאין הלכ' כמותן ומלת סוכה יפה מתפרשת בל' יסכה שסכה ברוח הקודש והכל צפוי במקיף לפי' נצטווה אברהם אע"ה התהלך לפני והיה תמים בגי' דו"ר הו"לך ודו"ר ב"א להשוות התחתון לעליון והוא אינו מחזיק טוב' לעצמו במספר שוה והבינהו ומה שבארנו בקפול ראשון הכל נרמז יפה במל' צמצום שהוא נדרשת בסוד הי' פעמי' בא"ת ב"ש ובגימ' עשר הויות הגע בעצמך שאותיו' ו"ה נסתלקו למעלה אצל י"ה לאחוריהם חזרה הו"או להיות בדקות ורוחניות היו"ד וה' אחרונה שוה לראשונ' וזה להן עילוי רב בסוד יהיה יי' אחד ויש מתחילין לדרוש נקודה למעלה מן הכתר שממנה יונקות כל י' ספירות חיותן וקיומן ואומרי' שהוא כלי ועצמות ובה י' אורות פנימים וי' מקיפין והטעם לדבריהם אם שלא יצדק שם כתר עד תחילת הכדור למספר עשר כי מן המובחר נעש' כתר ומתפשט למעל' ונשאר הט' כלולי' בה וממה