יונת אלם קכד

מעונש הנדר וזו היא השבועה להבא כמו הנדר שאין לו מציאות לשעבר כלל והרי אין הנדר ולא השבועה להבא יוצאים מפיו לשקר לעולם הן אמת שהיא יכול אח"כ לפגום בשתיהן במעשהו אבל אין זה שקר אלא מעשה מגונה לפי' אין בו כ"כ מן הגנאי כמו אותה שבועה שהיא עצמה שקר בשעה שיצא' מפיו והטעם שהחמיר' תורה בשבועה והזהירה עליה לשעבר ג"כ יובן עם מה שאמרנו כי להיות הקליפות סביב למלכות שנאמר סביב רשעים יתהלכון הנה הנשבע לשקר נותן להם כח ואחוז במלכות עצמה שטהרת' קשה מאוד וסי' ממזרת שאין לה היתר לעולם ולא לבתה ולא לבת בתה עד סוף כל הבנות אבל ממזר יכול לטהר את בניו והא אוקמיה אמת כי לעתיד לבא כלם טהורין גם הנשים והראי' כי לא נאמר באסורן עד עולם כמה דכתיב גבי עמוני ומואבי אדרבה עתה ממש שבלבל סנחרב את העולם אין האסור נוהג בהם ולעתיד שכל המשפחות תשובנ' לקדמותן אף הם ישובו לאסורן אסור עולם איך שיובן לא כן ממזרים א' זכרים וא' נקבות דהא גלי קרא כדאמרן טעמא דמילתא הוא שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו וכיון שאין ב"ד של מטה מכירין הממזרים אלא ע"פ עדים ואפשר שיהיה בהן ממזר ואין יודע עומד ומשמש על גבי המזבח ורבים כן מבאי הקהל דין הוא שיהיו אלו ואלו טהורים לעתיד לבא וכשם שאין ממזר מחייבי לאוין כך לא יהא ממזר מאסו' קהל באותו הזמן אפי' מחייבי כריתות ומיתות ב"ד והתור' אשר לא תנוסח ולא תשתנה לעולם רומז' כן מדשני קרא בין עמוני לממזר כדאמרן ודמי לקדלי דחזירי שהותרו במלחמות ז' עממי' וכן אשת יפת תואר וכן דם טהרה של יולדות שהיא מעין א' התור' טמאתו בימי לידה והתורה טהרתו בימי טהרה ולגבי עבודה לא יהא אלא חלל כבר נאמר ברך ה' חילו: פע"ד העולה מזה כי הפוג' בשבועה בשעת שיוצאה מפיו ענשו גדול מאד שהיא עצמה שקר ולא שייך בה היתר כלל שאין לה תקנה אלא בתשובה ויסורים אבל הנודר אף כי הוא למעלה בבינה בחיי המלך אין להם אחיזה שם כי אם ע"י מעשה ואין הגדר גור' אלא המעשה גורם וה"ה בשבועה להבא כמו שבארנו כי העובר על שניהם לאחר זמן הרי הוא ככל שאר אסורים שבתורה לא אמרו שנזדעז' העול' על לא תשא אלא לשעבר ויש נדר בלשון שבועה בסוד חי יה"וה בגי' רבוע אה"יה