יומא יז:

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי הַיְינוּ דִּמְתָרֵץ לֶחֶם הַפָּנִים אַלֶּחֶם הַפָּנִים אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית הֲוַאי סוֹף סוֹף מַאי תֵּירוּצָא דְּלֶחֶם הַפָּנִים אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי שְׁמַע מִינַּהּ

וְהָאָמַר מָר כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח הָנֵי מִילֵּי בַּעֲבוֹדָה אֲבָל הָכָא חוּשְׁבָּנָא בְּעָלְמָא הוּא

שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ אוֹמֵר עוֹלָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב מִנְחָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב

כֵּיצַד נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ אוֹמֵר חַטָּאת זוֹ אֲנִי אוֹכֵל אָשָׁם זֶה אֲנִי אוֹכֵל וְנוֹטֵל חַלָּה מִשְׁתֵּי חַלּוֹת אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים רַבִּי אוֹמֵר לְעוֹלָם חָמֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו

הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ נוֹטֵל חַלָּה אַחַת מִשְׁתֵּי חַלּוֹת מַנִּי רַבִּי הִיא דְּאָמַר פַּלְגָא שָׁקֵיל אֵימָא מְצִיעֲתָא אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים אֲתָאן לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי לָא שָׁקֵיל פַּלְגָא אֵימָא סֵיפָא רַבִּי אוֹמֵר לְעוֹלָם חָמֵשׁ רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן

אָמַר אַבָּיֵי רֵישָׁא וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן וּמוֹדוּ רַבָּנַן בִּפְרוּסָה דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמִיתְּבַהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל