יום תרועה יד

גם ביובל ולפי' שוה היובל לר"ה כו' י"ל דר' עינ' סב' דכיון דא"א בר"ה ויובל אין הכרח לומ' דבר"ה א"א לב' כונו' הנזכ' דדילמ' מה שאומרי' אותו בר"ה אינו אלא דווקא משום תחלת מעש' דין ומדראה ר' עינא דר' שמואל הכריח דמאי דמצלינן האידנ' זה היום כו' הוי כר"א עכצ"ל דס"ל דליתי' ביובל דאל"כ אלא דס"ל דא"א גם ביובל ע"כ הוי משום תחלת מעש' דין וא"כ מנ"ל לר"ש דמ"ש אותו בר"ה היא משום דהוי כר"א דלמ' א"א אותו אלא משום תחלת מעש' דין ומדהחליק הדב' ר"ש דהוי כר"א עכצ"ל דס"ל דא"א בר"ה וא"א אותו ביובל ולפי' פריך ליה שפי' מדתנן שוה היובל וכו' אמנם ר' עינ' ס"ל דא"א בר"ה ויובל וע"כ הוי משום תחלת מעש' דין מדא"א גם ביובל ודוק:

כתבו עוד ומיהו לאידך לישנ' קש כו' ואפש' ליישב קושי' זו דבליש' בתרא דקאמ' מתני' דלא כר"א משמע דס"ל דמנהג העולם הוא דאומ' זה היום בר"ה ולא ביובל משום דהלכ' כר"א והיה תמה לפי שיטתו דנמצ' דמתניתין דשוה היובל לר"ה דמשמ' דא"א אותו לא בר"ה ולא ביובל והוי דלא כר"א ודרך התרצן הוא להניח הנחת המקש' ואינו בא רק לתרץ תמיהתו ולפי' משני כי קתני אשאר' כלומ' לעולם אימא לך כדסבר' דא"א בר"ה ולא ביובל כר"א ומתני' אינו סותר מנהג זה וסבר' דילך דכי קתני שוה היוב' לר"ה היא אשאר' ולפי תירוץ זה הניח התרצן הנחת המקש' אבל אם היה מתרץ לי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריא' עולם קאי אלא אתחלת מעש' דין ואומרי' אותו בר"ה ויובל נמצ' דעוקר כל הנחת המקשן והוא חולק עליו במנהג דהמקש' סבר דא"א רק בר"ה והתרצן סבר דא"א גם ביובל משום תחלת מעשה דין ואין זה דרך התלמוד לעקור הנחת המקש' כ"ז שיכו' לתרץ תמיהתו ע"פ הנחתו ולפי' משני כי קתני אשאר' ודוק:

כתבו עוד ומה שיסד ר"א הקלרי כו' אין להקשות דהיאך אפש' לומ' כן דהל' פלוגת' גמור' הי' בין ר"א ור"י דודאי הכי קושט' דמלת' דפליגי ר"א ור"י ומיהו הקלירי סב' כר"י דבניסן נבר' העולם ולענין מחשב' ס"ל דבתשרי עלה במחשב' ונבר' בניסן והשת' נמי ניח' אמאי לא תירץ איפכא דבניסן עלה במחשב' משום דהקלירי סב' כר"י דהבריא' ממש הית' בניסן ומחשבה בתשרי אך ק"ק כיון דמחשב' היתה בתשרי היאך רצה להוכיח דמדמצלינן האידנא זה היום כו' דהוי כר"א דלמ' הוי לענין מחשבה וכר"י וכדסב' הקלירי י"ל דא"א לומ' כן מדאמרינן זה היום תחלת, מעשיך דמשמע מעשה ולא מחשבה וא"ת במ"ש התוס' לעיל דר"ע סב' דהא דאמרי' זה היום לא משום ברייתו של עול' אלא משו' תחל' מעשה דין שהעול' נידון בו להתקיי' או לאו דלפי' זה קש' מהו זה דמסיי' זכרון ליום א' בשלמא אי בתשרי נברא העולם ניחא דהוי זכרון ליום ראשון אבל אם בניסן ברא העול' ובניסן נידון אדם הא' ושאר בני אדם נדונין מתשרי לתשרי נהי דתתיישב זה היום תחלת וכו' דהוי משום תחלת מעשה דין מ"מ מהו זה דמסיי' זכרון ליום א' י"ל דהיינו טעמ' כמ"ש בפסיקת' הובא ילקוט תילים קי"ט פ' לעולם ה' דברך נצב דאמ' הקב"ה דכשם שדן את א"א ברחמי' כן התנה לדון את בניו דאלולי כו' לא היינו יכולין לעמוד אפי' שעה א' ע"ש וא"ת אכתי תיקשי מ"ש דהוקבע יום הדין בר"ה אא"ב דבר"ה נבר' העול' ונידון א"א ניחא אבל אי אמר' נבר' העול' ונידון אדה"ר אמאי בני אדם נידונין בתשרי י"ל דהטעם דבאותם הימים נתרצ' הב"ה למשה בעבו' עון העגל ונגמרה סליחתם ביוה"ך לפי' נקבעו ימי' אלו לדין זכרון ליום א' דמשה דהתפלל על ישראל ונתרצה לו הק"ב עיין בדרשי מהרי"ט דף רכ"ח ע"ד ובהר"ן פ"ק דר"ה במתני' בד' פרקי':

תוספות כמאן דלא כר"א תימה כו' קש' אמאי לא הקשו זה לעיל לר' עינא דמותיב מדתנן שוה היובל כו' דמאי מותי' הא ע"כ לא שוה לכל מילי ומיהו לקושית התוס' נרא' דל"ק מידי דאדרב' כח המקשה הוא זה דהלא בין במתני' בין בברייתא אמרו דשוה היובל לר"ה ואף הבריית' דפי' לנו מקצת דברים דלא שוו לכל מילי לא הזכי' בכלל החילוקי' שינוי זה דבר"ה אומ' זה היום לא ביובל ולפי' ס"ל לר' עינא דא"א בין בר"ה בין ביובל משום תחלת מעשה דין ולכך מותיב מינה ואידך לישנא דקאמ' כמאן דלא כר"א ס"ל דמתני' דתנן שוה היובל היינו לומ' דא"א זה היום לא בר"ה ולא ביובל והוא תימה דהוי דלא כר"א דאי מתני' סבר' כר"א הול"ל דיש חילוק דבר"ה אומ' זה היום ולא ביובל ומשני כי קתני אשאר' כלו' דהתנאי' לא שנו במשנתם רק דברים שהם לעיכוב' כתקיעת וברכות אבל ענין זה דזה היום כו' דאין באמירתו חיוב לפי' לא תנא דיש חילוק בין ר"ה ליובל ודוק:

מתני' שופר שנסדק כו' כתבו התוס' פי' בקו' כו' קשה דכיון דלפי דרך התוספת ניחא להו לומ' דמתני' זו ואין צ"ל זו קתני א"כ גם לפרש"י יש ליישב כן י"ל דלפי' התוספ' אם התנא היה שונה דיבק שברי שופרו' לא הוה נפקא לן שופר שנסדק מצד א' והגם דבריש' תנא שופ' שנסדק מצד א' פסול א"כ כ"ש דיבק שופרו' ל"ק דכן דרך התנא זו ואצ"ל זו קתני אבל לפרש"י דשופר שנסדק הוא מב' צדדים דנחלק לב' חתיכות א"כ אפי' שהתנא לא היה שונה אלא דיבק שברי שופרות היינו יודעי' דשופר שנסדק מב' צדדין פסול וא"כ ב' חלוקו' דנפקא חד מחברת' ל"ל ומיהו יש לומ' בעד רש"י דגם לפי' אם התנא היה שונ' דיבק שברי שופרו' הו"א דה"ט משו' דהם חתיכו' משופרו' הרב' ושופ' אחד אמר רחמנ' אבל שופר שנסדק מב' צדדיו וחזר ודבקו לא הוי ב' שופרו' קמ"ל דגם זה פסול ונמצא דגם לרש"י מתני' זו ואצ"ל זו קתני אך התוס' לא נחה דעתם בזה דלא מסתבר להו לחלק בין שברי שופרות משופר א' או מב' שופרות דהכל שוה ונקרא שברי שופרות:

כתבו עוד א"נ יותר כו' קש' מאי איכפת לן אם נאמר דדיבק שברי שופרו' פסול משום ב' וג' שופרות י"ל דהתוספ' לפי דרך א"נ ר"ל דמתני' הוי לא זו אף זו וכולה מתני' טעמא הוי משום דאין שם שופ' עליו ואם נאמר דבסיפ' איכא ב' טעמי לפיסולה חדא משום דלא מיקרי שופ' ב' משום דהוי ב' שופרו' א"כ הוי זו ואצ"ל זו כיון דבריש' ליכא אלא טעמא חדא משום דלא מיקרי שופ' א"נ י"ל דתוספ' סוברים דדיבק שברי שופרו' היינו אפי' שיהיו משופר א' וכיון שכן ס"ל דאין לפוסלו מטעם ב' וג' שופרו' אלא מטעם דלא מיקרי שופר ואם השברים הם משופרו' הרבה רוצים לפוסלו משום דכתיב והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלי' הפכו ותקע בו והכי נמי דיבק שברי שופרות הרבה לפעמים חתיכות שופ' ממקום הרחב ינוח במקום הקצ' או איפכא ולא הוי דרך העברתו ואפי' נפסל דיבק שברי שופרו' מטעם ב' וג' שופרות ל"ק מידי דבריש' תנא שופר שנסדק פסול דהוי חד טעמא דלא מיקרי שופ' ובסיפא תנא דיבק שברי שופרות דאית ביה טעמי' הרבה והוי זו ואצ"ל זו דאין זה דוחק ודוק:

ע"ב תוספות ד"ה ניקב וסתמו כו' דיבור זה קש' טובא דבתחלה דחו דאין לפרש אם מעכבות את התקיע' פסול דהוי לאח' סתימה משום דקי"ל כל הקולות כשרים בשופר ובמסקנת דבריהם הסכימו דזהו הפי' האמיתי ולא תירצו הקו' שהוקשו על פי' זה תו קש' דבתחלה כתבו דנר' דאיירי קודם סתימ' והביאו ראיה לדבריהם מהירוש' דגרס בהדיא אם היה מעכ' קודם שסתמו פסול כשסתמו ובמסקנת דבריהם העלו דהפי' האמיתי הוא דאם מעכ' את התקיעה לאח' שסתמו קאמר והביא ראיה מהירוש' ולפי דבריהם הירושלמי סותר את עצמו ונ"ל דאיכא ג' מציאיות מציאות א' והוא שופר שניקב ועודו נקוב לא היה מעכ' התקיע' וכשסתמו מעכב סתימת הנקב מחמת שלא הוחלקה ומציאו' זה דחו התוס' בתחלת דבריהם דא"א לפרש כן דקולות כולן כשרים וע"כ פי' מציאות ב' והו' שופר שניקב ועודו נקוב היה מעכב וכשסתמו חזר לכמות שהיה והביאו סיוע לדבריה' מהירושלמי דאם היה מעכב קודם סתימה פסול כשסתמו ודחו גם פי' זה מכח לישנא בתרא דר"י דמשמע דאפי' היה מעכב בעודו נקו' כשר וע"כ פירש מציאות ג' והוא שופר שניקב ועודו נקוב היה מעכב וכשסתמו עדיין מעכב ולפי זה הירושלמי אינו סותר את עצמו דמ"ש אם מעכב הוא קודם סתימ' ואחר סתימ' וה"ק שופ' שניקב והי' הנקב מעכב בעודו נקוב וסתמו ועדיין מעכ' בכה"ג לרבנן אפי' דסתמו במינו פסו' ולר' נתן אם סתמו שלא במינו פסול ובמינו כשר כנ"ל אך קשה במ"ש בתחלת דבריה' דאם נפרש דאם מעכ' התקיע' דאיירי לאח' סתימה לפי שלא הוחלקה קש' מהו דקי"ל כל הקולו' כשרי' ומאי קושי' שאני התם דכן היה קול שופר זה מעולם אבל היכא דהיה קולו צלול ומסתימת הנקב שלא הוחלק נשתנ' קולו הו"ל כצפהו זהב דאם נשתנה קולו פסול וע"ק דהתוס' עצמ' בתחלת דבריה' כשראו לפרש דאיירי קודם סתימ' וכשסתמו חז' לכמות שהי' אמרו דטעמא דפסול משום דדמי לצפהו זהב דאם נשתנ' קולו פסול ואם כן בסתמו ומעכב מחמת שלא הוחלק' הסתימ' יהיה פסול מהך טעמ' דדמי לצפהו זהב תו קש' במסקנת דבריה' דהעלו דאם מעכב את התקיע' לאחר הסתימה קאמר אבל אם אינו מעכ' דחזר קולו לכמות שהיה כשר שק' טוב' אמאי כשר והלא בעודו נקוב היה מעכב ועכשיו שסתמו אינו מעכב נמצא דנשתנה קולו ע"י ד"א והו"ל כצפהו זהב וראיתי בב"י סי' תקפ"ז דהביא בשם רא"ם דעמד בקושיא זו ותי' ע"ש ותי' זה יפה הוא לעיקר הדין אמנם לתוספ' דבתחל' אמרוי דהיכא דהיה מעכב בעודו נקוב וסתמו ואינו מעכב הוא פסול מטעם דדמי לצפהו זהב היאך במסקנא כתבו להכשי' ולא חשו לתרץ דל"ד לצפהו זהב וצ"ע:

מתני' התוקע לתוך הבור כו' וכן כו' קשה מאי וכן דמה ענין זה לזה י"ל למ"ד מצות א"צ כוונה א"ש דזה העובר אחורי ב"ה צריך שישמע קול שופר למעוטי קול הברה וכיון דשמע קול שופר אע"ג דלא כיון לצאת יצא ומ"ש אם כיון לבו אם כיון לשמוע ולמ"ד צריכות כוונה י"ל דה"ק דריש' תנא בתוקע לתוך הבור אם קול שופר לחוד שמע יצא אבל אם קול הברה שמע גם כן לא יצא כדמוכח בסיפא לקמן דהו"ל תחלת תקיעה בלא סוף וה"נ בעובר אחורי ב"ה צריך שישמע התקיעה מתחלה ועד סוף אבל אם שמע מקצ' תקיע' לא יצא וכ"כ בב"י בשם רי"ו ס"ס תקפ"ז:

גמרא ת"ר ארוך וקצרו כשר כתבו התוס' אצטריך לאשמועינן כו' ואפשר היה לומר דלא תימא שופר א' אמ' רחמנ' ולא ב' צפהו זהב מבפנים פסול והיינו ודאי אפילו לא נשתנה קולו ואם כן קצת קשה מהו זה שאמרו התו' דטעמא דפיסולא הוא לפי שאינו קול שופר אלא קול זהב והלא אין כאן קול זהב אלא קול שופר ודברי רש"י נוחים יותר דכתב מבפנים פסול שהתקיעה בזהב רצה לומר אף על גב דלא נשתנה הקול מ"מ התקיעה היא בזהב ורחמנ' אמר דיתקעו בשופר: