ישמח ישראל (רמב"ם) לו

ודינו כעכו"ם שאינו עובד עכו"ם כנ"ל

משל"מ ולח"מ (פ"ה מה' יו"ט ה"א) הקשו על הה"מ שכ' בנולד בשבת יש אוסרין ויש מתירין ואפי' ביומו מותר לחולה והא ע"כ בחולה שי"ב סכנה והכל מותר: והנלע"ד דר"ל אף דיש בידו לשחוט האם עבור החולה מ"מ מותר לשחוט גם העגל ולבשלו ול"ח למוקצה דהכא ודאי שייך הטעם דמוכן אגב אמו כמ"ש בגמ' (ביצה ו' א') ונו"ל דאף בחלה היום מותר לפמ"ש בש"ע או"ח (סי' שי"ח) השוחט לחולה בשבת בין בחלה היום כו' עי' ט"ז ומג"א משום דקיי"ל כר"ש במוקצה בשבת היכא דלא דחי' בידים ורק משום איסור שחיטה. ועוד דאף לר"י דס"ל מוקצה ואף לשיטת הרא"ש והר"ן בשוחט לחולה בשבת שחלה היום דאסור לבריא מטעם מוקצה אף לר"ש מ"מ הכא במוכן אגב אמו לחולה עצמו והנה מצאתי בקובץ שתי' דר"ל מותר לבריא ולחולה שיב"ס באומצא כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה"ש) וז"ש הה"מ אף לשיטת יש מי שסוברים דאסור לבריא וכמ"ש רש"י (חולין ט"ז) אבל חולה שיב"ס מותר עכ"ל. ולפמ"ש א"צ לזה דלחולה עצמו שיב"ס מיירי דמותר העגל בשבת

משל"מ (פ"ג מהל' אישות) בשם הריב"ש דאם לא בירך ברכת אירוסין מברך לאח"ז כמו בברהמ"ז דמברך קודם שנתעכל. והקשה דהא בברהמ"ז מברך על הנאה לשעבר והכא דומה לברכה ראשונה דמברך עובר לעשייתן ואם שכח ולא בירך לא יברך עוד אחר שאכל עכ"ל: והנלע"ד עפמ"ש בש"ע או"ח (סי' תס"ז) דמברך עד שיגמור סעודתו ולדעתי נ"ל פי' אף דלא יאכל עוד פת כ"א שארי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה וכמ"ש בפמ"ג לענין ברהמ"ז מה"ת כדי שביעה אף בצירוף מאכלים אחרים וכבר הבאתי ראי' לזה מגמ' (ברכות מ"ח) בעובדא דואו ושמעון בן שטח וה"נ סעודה מקרי כ"ז שלא גמר סעודתו ומברך דאל"כ ודאי דצריך לברך על הפת שיאכל עוד ומאי קמ"ל בזה ופשיטא אם נאמר דהריב"ש ס"ל כהראב"ד דמברך אף אחר שגמר סעודתו והאירוסין ג"כ נמשך עד הנשואין וכמ"ש הרמב"ם וכה"פ במצוה שיש לה המשך דמברך כ"ז שעסוק בהמצוה

שם (פ"ו מה"א הט"ז) במקדש מעכשיו ע"מ שיתן לה ר' זוז כשיתן לה הר' זוז מקודשת למפרע ואם כופין לקיים התנאי ולומר כנוס או פטור בשם הריטב"א אהא דגמ' (קדושין ס' א') רב הונא אמר והוא יתן כו' דאין כופין והקשה מהא דלעיל (ח' א') אמר ר"א המקדש במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים והריטב"א בעצמו ס"ל שם דכופין: והנלע"ד עפמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה"ג הי"ז) דמגרש על תנאי יכולה מיד להנשא לאחר וא"ח שמא לא יתקיים התנאי ממילא הכא בקדושין על תנאי ומעכשיו בודאי יכול ומותר לישא אותה מיד ומה שייך כאן כופין וכמ"ש דכאלו פירש בשעת הקדושין שהיא תמתין ותתעגן. משא"כ במקדש במנה ונתן לה דינר וישלים הואיל ועיקר הקדושין רק בהמנה שייך שפיר כופין דא"י לישאנה תיכף דלא נשלמו הקדושין כמ"ש בלשון וישלים ורק לענין דחלין הקדושין למפרע והכא לא שייך הך סברא דסברה וקבלה דאדרבה סמכה דעתה שישלים הקדושין משא"כ בפרוטה ע"מ שיתן ר' זוז

שם (פ"ז מה"א הט"ז) במקדש לאחר שיחלוץ לך יבמיך כו' פי' בכ"מ כיון דאם הי' מקדשה עכשיו מקודשת מספק לא מקרי דבר שלב"ל ותמהו כולם ע"ז והה"מ כ' מקודשת מספק: והנלע"ד דהכ"מ דייק מדברי הגמ' (קדושין ס"ג) וכ"פ הרמב"ם דאף למ"ד א"א מקנה דשלב"ל מ"מ בקדשה מעוברת בהוכר עוברה מקודשת פירש"י והה"מ דס"ל דדבר שלא בא לעולם היינו לגמרי אבל במקצת מקרי דבר שבא לעולם וה"נ י"ל כן

שם (פ"ט מה"א הכ"ב) בדין קול בשם הפו' בקלא דסבלונות והקשה במשל"מ הלא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד פי"ז מהא"ב ביצא עלי' קול שהיא חלוצה: והנלע"ד דלא דמי לחליצה שהוא איסור דרבנן גמור בלא שום ספק משא"כ בקלא דסבלונות דה"ל קדושי ספק כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה"א וקול