ייטב לב שמות שב

ויהיה נידון אחר רוב חלילה ולזה א"ל ואעשך לגוי גדול וכדאי' בגמ' גבי שרה כיון דרבים קאתי מינה כרבים דמי' אבל עכו"ם רחמנא אפקרי' לזרעי' ואינם נחשבים עמהם וא"כ אברהם הוא הרוב בעולם עכ"ד ואני אוסיף ואמלא את דבריו דבאמת אין כאן קושי' כלל דמה שא' שנידון אחד רוב היינו ישראל בפני עצמן אחר רובן וכ"כ אומות העולם אחר רובן אבל ישראל ואו"ה אינם נכנסים יחד לדין כדאי' בגמ' ר"ה ישראל ואו"ה ישראל נכנסין תחלה לדין כי אינם בסוג אחד כלל ובאמת אין דיניהם ומשפטיהם שוה כי ישראל נידונין בדרך השגחתו והנהגתו ית' למעלה מחקי הטבע אבל או"ה נידונים בהנהגה עפ"י חקי הטבע כמבואר באורך בתהרי"א פ' אמור עיי"ש אך זה משעה שיצא אברם מכלל בני נח ודין ישראל לו, וז"ש לך לך ואל תחוש על פיזור כי ואעשך את עצמך לגוי גדול אותו גוי גדול שנאמר עלי' ומי גוי גדול אשר לו אלקים קריבים אליי וגו' שהם למעלה ממזל וכדכתיב ויוצא אותי התוצ' שהוציאו למעלה מאיצטגנינות ידין ישראל לך ואינך נידון ביניהם ואברכך ואגדלה שמך בה"א להיות אב המון גוים ומלך עליהם ומלך וציבור מלך נכנס תחלה ואינו נידון עם הציבור וז"ש השם ליעקב אל תירא מרדה מצרימה מחתת הפיזור כי לגוי גדול אשימך שם הן כפירוש התבי"ש והן כמי שפירשנו: ובזה תובן כוונת יוסף שהושיב אביו ואחיו בארץ גשן ואת העם העביר אותם לערים כי אז היו במתי מעט ומצרים עם רב וחש שלא ידונו אחר ריב ע"כ הושיבם במקום מיוחד קבוע כינוס לצדיקים ואת העם העביר לערים למען יהיה פיזור לרשעי' כו' ואז לישראל דין רוב כי קבוע כמחצה על מחצה ומטה כלפי חסד ואמנם פרעה רצה להפוך השורה שיהי' הם הרוב להכריע לכף חובה שישתעבדו ישראל תח"י לזה אמר ויקם מלך חדש וגי' אשר לא ידע די לא מקיים גזירת יוסף שיהי' ישראל קבוע במקומם כ"א לשית עצה לנוד אותן ולפזרן ולזה ויאמר אל עמו הנה עם ב"י רב ועצום ממנו בהיותם במקומם קבוע כמע"מ ומטה כלפי חסד הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' וישימו עליו שרי מסים וגו' ויעבידו מצרים כל או"א לקח לו איש ישראל לעבד לו בבית ובשדה וסוף דבר גם תבן לא ניתן להם ויפץ העם וגו' הרי אין לך פיזור יותר מזה ולכן המגיד מראשית התחכם להפר עצתם ולקלקל מחשבתם הקדים הרפואה למכה ואמר ואלה שמות ב"י דייקא הבאים מצרימה א"כ נדונים בפ"ע ולא בין האומות ועוד זאת וב"י פרו וישרצו וירבו להיות רוב ממש שהי' ישרא"ל דייקא מצוינים שם לבלי להתערב עמהם ובזה נ"ל לפרש פ' בלק ויגר מואב מפני העם מאוד כי ר"ב הוא וגו' כי והוא יושב ממולי בקביעות ואז הו"ל לישראל דין רוב להכריע עצמם לכף זכות לזה לכה ארה לי וגו' ואגרשנו מן הארץ שיהא להם פיזור וע"כ אמר לו בלעם כי מראש צורים אראנו זה אברהם ומגבעות אשורנו פי' שרה שהיה להם דין רבי' וכרבים דמי כי הן עם לבדד ישכון ובגוים אפי' בעת שהוא בין הגוים לא יתחשב ופי' התרגום ובעממי' לא יתדנין גמירא ר"ל לדון ביניהם ללכת אחר הרוב של אומות העולם הרשעים, כי מי מנה עפר יעקב שנא' יהיה זרעך כעפר הארץ וגם ומספר את רובע ישראל כפרש"י שם היינו העתיד להוליד ג"כ מצטרף למספר א"כ ישראל הם הרוב ומכריעין עצמן לכף זכות ואין אומה שולטת בהן: ב ואלה שמות ב"י וגו' הדקדוקים רבו עד שא"א לפורטם וממילא יתבאר על נכון עד סוף הפרשה ואומר בהקדם מה שפי' האלשיך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ירצה מצד עצמותם ויבחר וגו' בכם לא מכח עצמותיכם רק מכל העמים בהעריך אתכם נגד העמים וכמו כן פי' האלשיך פ' תולדות מה שאמרו הפלשתים לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד כענין אומרם עה"פ כי באת אלי להזכיר את עוני כי מתחלה היה מעריך מעשי מול מעשה בני עירי והיו טובים אך עתה שבאת אצלי ונערכים מעשי מול מעשיך הטובים אינני נחשב במעשי לכלום כ"כ אמרו לך מעמנו כי עצמת ממנו דייקא בהעריך מעשיך מול מעשינו עי"ז עצמת מצדנו מאד וכל טוב מעביר מאתנו ונותנה לך אך אח"כ חזרו ואמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך דייקא כלו' גם בלעדנו אתה כלי' מעצמך עתה בלעדנו ברוך ה' עכ"ד ז"ל וידוע כי שם בני ישראל רומז למעלה עליונה בני עלי' וה אומרו ואלה שמות ב"י גם בהיותם את יעקב ונערכים מעשיה' מול יעקב אעפ"כ היו בגדר חשיבות לקרוא בשם בני ישראל, גם נתכוון שלכן היו בבחי' זו להקרא ב"י מחמת היותם את יעקב אתו עמו וקדושתו עליהם ולמדו ממעשיו וע"ז גמר אומר ויוסף היה במצרים כלו' וא"ו מוסיף על ענין ראשון ויוסף היה ג"כ בבחי' זו להקרא