ייטב לב דברים תתפח

גומר כי חוקי ר"ח ועיבור שנים מסור בידנו וכמ"ש חז"ל אתם אפי' מזידים וכן בענין המטר להעציר או להמטיר כדכתיב באליהו אם יהי' השנים האלה טל ומטר כ"א לפי דברי וכתיב ומעשה ידיו מגיד הרקיע ופי' במס' כתובות דף ה' מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר פרש"י שמעיד עליהם לבריות שהם צדיקים שמתפללים על הגשמים ומטר יורד וכן כתיב צדיק מושל וגו' ואחז"ל א' הקב"ה אני מושל בכל ומי' מושל בי צדיק צדיק גוזר והקב"ה מקיים הקב"ה גוזר וצדיק מבטל הרי שהשי"ת נתן ממשלה ביד הצדיק וזה ודאי אינו מצד הגוף הכלה ואבד כ"א מצד הנשמה שהוא חי וקיים לעד הגבוה מהכל כנודע, והנה הצדיק מסדר הנהגת העולם לרחם על עמו ישראל בחסד וברחמים ואם כי המדה"ד אינו חוזר ברקני' כבר כתיב מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה אותן שעובדים לכו"מ וכאשר הי' במצרים ובי"ס דכתיב כי בא סוס פרעה וגו' בים עי"ז נשתק מדה"ד מזעפו ולכן וב"י הלכו ביבשה וגו' כמבואר בספר ישמח משה למוזלה"ה וכך ראוי להם משוה"ד כדאי' במד' והמים להם חומה חמה כתיב שהים נתמלא עליהם חמה להטביען מה' עשה הקב"ה אותו חמה החזיר על מצרי' ופי' המפורשים כי מה שישראל חוטאים הוא רק מחמת שעבוד וטירוף הדעת ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכדכתיב וירעו אותנו המצרים ופירשו המפו' שהרעו והחטיאו אותנו לכך כיון שהם המזטיאים וגרמו הקטרוג והחמה החזירו עליהם עכ"ד, וז"ש כי אשא אל שמים ידי כלו' שאני מושל בשמים ואמרתי (הטעם כי) חי אנכי לעולם מכח הנשמה אם שנותי ברק תרבי אם זה לשון אשר (כמו אם תקריב מנחת בכורים) שאני שנותי ברק של החרב המתוח נגדי ותאחז במשפט ידי אם שכבר יצא המשפט אני אוחז בו אשיב (מישראל) נקם (של המשפט) לצרי ולמשנאי אשלם אשכיר חצי מדם וגו' מראש פרעות אויב כלו' מראש הפרצה של האויב שהוא החטיא את ישראל ע"כ הרנינו גוים עמו וגו' ונקם ישוב (מישראל) לצריו לאשר הם גרמו וכ"כ וכפר אדמתו עמו ירמוז למ"ש בס' אוהב ישראל פ' בראשית שהארץ שינתה ממה שנא' עץ פרי והוא לא עשתה כך אלא ותוצא עץ עושה פרי כדי להקל מעל האדם לתלות הקלקלה של אדם במקולקל היא האדמה שממנה נברא ע"כ ארורה האדמה בעבורך בשביל שהיא גרמה ובזה וכפר אדמתו עמו והבן: שימו לבבכם לכל הדברים וגו' אשר תצום את בניכם כי כתיב והי' הדברים האלה וגו' (תחלה) על לבבך (אח"כ) ושננתם לבניך כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ושמא תאמר מה לי לצוות את בני עז"א כי לא דבר ריק הוא מכם כי (מה שתצוו את בניכם) הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים וגו' ע"ד שפי' בהקדמת חת"ס והותירך ה' לטובה בפרי בטנך כי ברכם משה יקימך ה' לו לעם קדוש באופן שתשלים ימיך בתכלית השלימות והותירך ה' לטובה בשביל פרי בטנך לנהלם על מבועי החכמה והמדע וזאת תורת המסורה פ' בא ולמען תספר באזני בנך וב"ב וגו' ולמען תאריכו ימיכם שבשביל שתספר לבנך וב"ב ליטע אמונת אלקי עולם בלבם תאריכו ימים ושם הארכתי בזה: א"י שימי לבבכם ע"ד שכתב בס' דרך אמת להק' מהר"פ זלה"ה דכתיב מכל משמר נצור לבך כלו' מכל משמרת שתרצה לעשות העיקר נצור לבך כי ממנו תוצאו' חיים לכל האברים ואם הלב נשמר מכל ממילא כל האברים נשמרים וז"ש תנה עיניך ולבך לי ואחז"ל צדיקי' לבם ברשותם כי הצדיק מושל על תאות לבו שעים הם מסורים ביד לבם כי תאות הלב מושל עליו והוא מסור ללבו לכל אשר יחפוץ יטנו והוא נופל ללב ובהיות הלב מסור בידו וברשותו אז יכול להקדישו ולמסרו לשמים משא"כ אם אין הלב שלם ולא ברשותו א"י להקדישו כמ"ש חז"ל גזל כו' שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וזש"ה נשא לבבנו אל כפים שיהי' מסור בידינו אז אל אל בשמים נוכל להקדישו לשמים עכ"ד הנחמדים וז"ש שימו לבבכ"ם דייקא שיהי' הלב שלכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכ"ם הוא הנאמר אדם כי יקריב מכ"ם קרבן לה' ואחז"ל בסוכה פ"ג אי לפני יאוש מכם אמר רחמנא והאי לאו דידי' ועיי"ש בתוס' (ועימ"ש לעיל פ' ויקרא למאי צריך מכם וביתו) נמצא מוכח מדכתיב מכם דדבר שאינו שלו א"י להקדישו וגמר אומר הטעם למה דוקא שימו לבבכם עז"א כי הוא חייכם כי הלב עיקר חיותו של האדם ובלעדו א"א לחיות (ועי' פלתי סי' מ"ם) והנה כתיב ויקרבו ימי ישראל וגו' ואיתא בזוהר דכל אינון יומין דקאים ב"נ בהאי עלמא אתפקידו קמי' ועאלין בחושבנא והיינו דכתיב ואברהם זקן בא בימים עם כל ימיו וז"ש יראת ה' תוסיף ימים דכולהו קריבין קמי' מלכא קדישא ולא דחי' חד מנהון לבר ושנות רשעים