ייטב לב דברים תתפו

בלב וזה עצמו מעשה ופעולה שמתפעל ע"י שבת וז"ש ושמרו ב"י את השבת לעשות הרי שקרא להשביתה מעשה גמור כי זאת האמונה של חידוש העולם הוא הכרחית לכל בעל דת התורה עי"ש הרי כי אמונה של חידוש העולם שהוא ענין רוחני ושמימי בא לישראל ע"י שבת וממילא גם מזונות וכל ענינים הארציים יבאו ע"י שמירת שבת כמ"ש אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה והטעם פשוט ע"י שמאמין בה' שהכל ברצונו ובחפצו יעשה ובוטח בו בזכות זה ממציא לו מזונותיו וכל צרכיו וכיון שהאמונה ע"י שבת ממילא כל מזונותיו וכל צרכיו הגשמי' בזכות שבת וז"ש הזוהר כיון דלא משתכחי בי' מזוני מה ברכתא אשתכח בי' אלא הכי תאנא כל ברכאן דלעילא היינו ברכות האמונה בחידוש ותתא צורכי עוה"ז ביומא שביעאה תליין כאמור (וזה סוד סוכה הנק' צלא דמהמנותא לכן "בסוכות "תשבו "שבעת ר"ת שב"ת דדא ודא אחת היא) וז"ש המד' מכת האוזן כלומר שהמכה היא בענין חוש השמיעה והקבלה שאינו שומע באזנים מה שנא' לו בקבלה דור אחר דור דבר שאין ראות עין השכל משיג כגון חידוש העולם אם סכנה הוא שכ"כ צץ האפיקורסות בלבו עד שהוא מסוכן בנפשו מרפאים אותה בשבת כלו' רפואתו ע"י מצות שביתת שבת המורה על אמונת חידוש העולם הנשמע בקבלה, א' הקב"ה אם הטית אוזן לתורה לשמוע באוזן דבר שאין ראות השכל משיג כשתבוא לפתות בדברי תורה הכל משתתקי' מנין מדכתי' האזינו וגו' ותשמע הארץ וביאור הדבר כי בענין השגת השכל ודאי העליונים משיגים יותר מבני אדם קרוצי חומר ולא הי' בכח התחתוני' להשתיקם ומה שא' גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת היינו בשביל שצדיק באמונתו יחי' שהוא למעלה מהשגת השכל וזה דבר החביב בעיניו ית' כי אדם קרוץ מחומר יאמין בזה שהוא למעלה מהשגה ולזה צדיק מושל גם על העליונים להשתיקן ולומר האזינו וגומר: יערוף כמטר לקחי וגו' ירמוז למ"ש חז"ל כנס"י אמר ויבא כגשם לנו והקב"ה א' אהי' כטל לישראל וז"ש יערוף כמטר לקחי היינו ישראל שנא' עליהם ולקחתי אתכם לי לעם כלו' שישראל אומרים יערוף כמטר תזל כטל אמרתי שאני אומר אהי' כטל: כי שם ה' אקרא וגו' תו"ח ז"ל פירש עפ"י הגמ' בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו כדכתי' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וז"ש צדיקים מהפכי' מדה"ד לרחמי' כי ע"י האמונה שמאמינים שהכל לטובה וחסד מאתו ית' בזה עצמו מהפכי' הדין לרחמים וחסד, וזש"ה כי שם הוי' אקרא ר"ל כאשר תמיד בכל עת אפי' בעת צרה אני קורא שם ה' להאמין שהדבר ממקור הרחמים אז הבו גודל (גדולה וחסד) לאלהינו מדה"ד שנהפך לחסד ורחמים עכ"ד: הצור תמים פעלו כי אי' בנדרים פ"ג ד' ל"ב גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם ולא נקרא תמים אלא ע"ש המילה שנא' התהלך לפני והי' תמים, וז"ש הצור ירמוז למצות מילה דכתיב ותקח צפורה צור ותכרות תמים פעלו שפעולתו שע"י נעשה תמים: שחת לו לא בניו מומם כו' יתבאר כי הנה רש"י כתב בפרשת תרומה והוא מגמ' פ"ב דשבת כי תחש מין חי' ולא היתה אלא לשעה והרבה גווני' הי' לה ותרגומו ססגונא ששש ומתפאר בגווני' שלו ואפשר לרמז בזה עפי"מ שפירשתי הפ' אל תיגע להעשיר וגו' כי כתיב שפת אמת תכון לעד כי מי שעובד ה' באמת בלי שום מחשבה זרה למען עצמו לא ע"מ לקבל פרס ולא בשביל שיקרא רבי או יהי' עשיר ולא להתפאר כ"א לתכלית אחד למלא רצונו ית' זהו עבודה קיימת וקושטא קאי ועומד בל יפול ממנו אבל העובד למען עצמו ויפן כה וכה למען קבלת פרס או להתפאר וכדומה ע"ז נא' ועד ארגיעה לשון שקר כי כל עבודתו כמו רגע ואח"כ יפול הנופל ממנו כי שקר אין לו רגלים, וז"ש אל תיגע להעשיר ובזה נכלל כמה מיני מחשבות בלתי רצויות ומפני שאין האדם מבין על עצמו אנה יפנה לבו אם הימין או השמאל ע"כ אמר מבינתך של עצמך] חדל מדרכך כי המופת לזה אם תיגע להעשיר אז התעיף עיניך בו (בעבודתך) ואיננו כי (בעוד רגע) עשה יעשה לו כנפים וגו' ולא תמצאנו, ומזה יובן כי יש ליקח רמז מוסר ממין תחש ששש ומתפאר בגוונין שלו ולא הי' אלא לשעה כ"כ מי שיש לו הרבה גוונים ר"ל כוונות שונות ששש ומתפאר בגוונין שלו אין עבודתו אלא לפי שעה כלו' שאינו דבר המתקיים לא לו ולא לדורותיו אחריו כי שקר אין לו רגלים ולא יעמוד ימים רבים, וז"ש כאן שחת ל"ו במה שהי' כוונתו לצורך עצמו בזה שחת לעצמו (שחת אותיות תחש) וגם לא בניו (כלא נחשבי') מומם שיהיה דור עקש ופתלתול כי שקר אין לו רגלים להעמיד בניו בדרך עבודה אבל