ייטב לב דברים תתפה

מתהלך בתומו צדיק שהולך בתמימות שא"י לרמות אז אשרי בניו אחריו והבן: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ימצאהו בארץ מדבר וגו' במדר' פ' במדבר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו ב"י מנגד סביב לאה"מ יחנו זש"ה ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל כאדם המהלך במדבר ומוצא שם ענבים שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל ובתהו תהו הי' העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ילל ישימון ליל הי' העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה כיון שבאו לה"ס וקבלו את התורה האיר העולם שנא' כי נר מצוה ותורה אור יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו שהבינם בד"ת: נ"ל ביאור הענין דקשה ליה מה דא' לבית אבותם גם אומרו מנגד דהיל"ל מרחוק, אבל יובן עפימ"ש הזוהר תצוה קפ"ג ובמדבר אשר ראית כו' קב"ה דבר לון לישראל במדברא תקיפא כמה דכתיב נחש שרף ועקרב וגו' ואיהו אתר ושולטנא דנחש חייבא וכו' בגין לתברא תוקפי' וחילי' דלא ישלוט כי' ותו דלית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא דכד אתכפי' סטרא דא אסתלק קוב"ה לעילא ואתיקר ביקרי' כו' עיי"ש ויש להבין איך הוליכן לאתר שליטת הס"א דשכיח הזיקא ומקום סכנת נפשות ממש שלא ישלטו בהן החיצונים ח"ו והידיעה אינו מזדקק להבחירה, ונ"ל כי הקב"ה בטח בהן לאשר זרע קודש מחצבתם בני אי"ו וחוט המשולש לא במהרה ינתק ע"כ בודאי מים רבים של הסט"א לא יוכלו לכבות נרן של ישראל ונהרותם לא ישטפו' וידם תהי' על העליונה וזה מאמר מ"ק שלפנינו כי חלק ה' עמו יעקב חב"ל נחלתו חוט המשולש לא במהרה ינתק לכך ימצאהו בארץ מדבר וגו' וגם מפני כי יסובבנהו בענני כבוד באור מקיף יבוננהו בד"ת בלוחות שבארון שהי' באמצע הייני אור פנימי וז"ש באותות לבית אבותם דייקא הוא שתעמוד להם מנג"ד כלומר אם שהמקום משכן הסט"א מנגד להם עכ"ז סביב לאה"מ יחנו וז"ש המד' על זה הה"ד ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל כי הוא מציאה ממש שבאותו מקום אתר ושולטנא דהסט"א עמדו באמונתם דבקים בה' אלהים חיים וקיימים שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל הנה המשילם כענבים ומאוד עמקו מחשבותיו ית' בזה לרמז אם שבמדבר הי' שם מקודם משכן הסט"א והקליפה קדמה לפרי כמו באותיות שקודם ענב"ם שהם סמא"ל עכ"ז זרקו קליפתו ותוכו אכלו כי מלכותו בכל משלה בינה זאת, וגמר אומר ובתהו תהו הי' העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ילל ישימון ליל הי' העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה כו' מלבד פי' הפשוט עוד כוון לרמז כי מלכות נקרא עולם עלמא תתאה (כדאי' בזוהר עה"פ מן העולם ועד העולם) והיינו תהו הי' העולם ליל הי' העולם דעד דלא קבילת דכר אתקריאת ליל כיון שקבלו התורה האיר העולם שנאמר כי נ"ר מצוה וגו' כי ידוע יו"ד אהבה ה' יראה וא"ו תורה ה"א מצוה והיא נקראת נר המקבל אור וגם כי אז במתן תורה עלתה למעלה ונתייחדה בג' היחודים הידועים העולים נ"ר עי' בכוונת חנוכה וגם היא נק' אל אד' אל במילואו עולה הק"ף אד' עולה ס"ה ויחד עולים נ"ר והיינו "נר "מצוה "ותורה "אור כי נתייחד' אשה בבעלה והבן ועי' בזוהר תרומה דף קס"ו: חדשים מקרוב באו וגו' אמרתי מוסר ע"ד הלציי ע"ד שהולכים איזה נשים בשערות ר"ל למצוא חן בעיני בעליהן להעמיד תולדות אבל שקר בפיהם כי יביטו אל צור מחצבתם מאין באו ונולדו המה מאמותיהן נשים כשירות וצנועות שלא הלכו פרוע ראש וגדולי שער וזה שא' חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם שלא הלכו בשערות ושמא תא' שהוא כדי למצוא חן להוליד בנים עז"א צור ילדך תשי ותשכח מאין נולדת בדרך צניעות וז"ש ולא יראה לך שא"ר עין באלף מתחלף שהם ממוצא אחד וכאלו אמר ולא יראה לך שער בכל גבולך הוא שער הוא שאר המחמיץ ר"ל ובדרושים הארכתי בזה וזה שאנו מבקשי' בהושענות שעירי"ם להניע כלו' פארי המגבעות של שערות ודוגמתן להניע כלו' למנוע: לי נקם ושלם וגו' יתבאר יפה עפ"י מה שאחז"ל במס' סנהדרין ל"ה וישקוד ה' על הרעה צדקה עשה הקב"ה לישראל שהקדים ב' שנים לונושנתם פרש"י כי אלמלא הי' ממתין עד ונושנ"תם ת"ו הי' מתקיים בהו אבד תאבדון ע"כ צדקה עשה, וז"ש לי נקם ושלם כלו' לישראל לעת (היינו מנין ונושנ"תם) תמוט רגלם כדכתיב אבוד תאבדון ע"כ צדקה עשה כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו קודם זמן מחמת כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם להושיען ולהקימן והבן כי נכון: כי אשא אל שמים ידי וגו' כי כתיב החדש הזה לכם ופי' המד' מסור בידכם כדכתיב אקרא וגו' לאל