ייטב לב דברים תשסח

אלה הדברים וגו' בעבר הירדן כו' אפשר לפרש ע"ד המוסר בהקדם הא דכתיב בפ' ראה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה עי' מה שפי' מוזלה"ה בספר ישמח משה הבאתי דבריו במקומו, ובעקבותיו אלך לפרש עפ"מ ששמעתי בשם הרב הקדוש מהר"מ זלה"ה אבד"ק לינסק שא' לפרש נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה וגו' עד"מ מי שהולך בשדה היער אנה ואנה ולא מצא מקום להגיע לעיר שרצה לילך ומצאו איש אחר ושאל אותו איה הדרך לעיר פלוני והשיבו גם אנכי לא ידעתי וצריכים אנחנו לחפש אחריו למצוא הדרך הסלולה לעיר ההוא אך זה אגיד לך בדרך ושבילים שאני הלכתי עד עתה לא תלך כי לא זה הדרך וז"ש נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו' כי עד עתה היינו כולנו תועי' בשדה כשה אובד עכ"ד. והנה אדו' משה ידע את הדרך ילך בה אבל מרוב ענותנותו כלל עצמו עמהן וא' העיקר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' כי לא זה הדרך הישרה והראיה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וגו' ועוד בן ישי לא בא אם כן עינינו רואות כי בדרך שהלכנו היינו תועים בשדה ולא הגיענו למחוז חפצנו כי עוד לא מצאנו מנוחה אך ועברתם את הירדן אז וישבתם בטח: וז"ש אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל הן בדורו והן בדורות הבאים עיקר תוכחתו היה מה שאנחנו עוד בעבר הירדן כלומר בחוץ לארץ במדבר בבחינת מדבר שהוא הפקר לכל וכ"כ בערבה מול סוף כי בשלותנו כתיב ונתנך ה' לראש ולא לזנב, ועתה בעוה"ר היו צריה לראש ואנחנו נמשלנו מול סוף לכל, אוי כי ארכה השעה עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו מזה נראה בעליל שאנחנו תועים בדרך וצריכים אנו לחפש הדרך להגיע למחוז חפצנו עבור את הירדן לבא למקום הקדוש בבי"א: אלה הדברים אשר דבר משה, יתבאר בהקדם לפרש הפסוק אלהים אל דמי לך וגו' על פי מאמר הסבא משפטים דק"ה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר מתיחין דישראל אלה אקרון לאתמתחא שתא דמי למהוי בניינא כדקא יאות למהוי ישראל בכללא דשמא דאלהים אלה איהו ישראל בכלל מ"י ברא אלה חבר אלה בהדי' והוה בניינא שלים שמא חדא ממש ודא הוא דכתיב כי שרית עם אלהים וגו' וע"ד לית שציאו לישראל לעלמין וח"ו אלמלא ישתציאו שמא דא לא הוי הה"ד והכריתו את שמנו וגו' ומה תעשה לשמך הגדול שמא גדול דא בניינא קדמאה שמא קדמאה אלהים (נ"ל דקרי ליה שמא קדמאה משום דהתורה פיה פתחה ביה דכתיב בראשית ברא אלהים) והשתא דישראל בגלותא כביכול כל בניינא נפל וכד יפרוק בנוי מגלותא יתחבר מי ואלה דהוי בהו פרודא בגלותא ושמא דאלהים יהא שלים הה"ד מ"י אל"ה כעב תעופנה וכו' והיא אלהים עכ"ל. ועי"ש במקדש מלך וז"ש חז"ל חטאו באלה שנא' אלה אלהיך (ואסתלק מ"י לעילא) ולקו באלה שנא' על אלה אני בוכיה ונתרצו באלה שנא' מ"י אל"ה כעב וגו' שמא אלהים שלים, וז"ש אלהים אל דמי לך כלו' בשביל הנוגע לך דאסתלק מי ונשאר אלה אל תחרש ואל תשקוט אל (הוא המשותף בשם ישרא"ל) כי הנה וגו' ומשנאיך נשאו ראש (היינו מ"י המוחין מעל בנין) על עמך יערימו סוד (וממילא) ויתיעצו על צפוניך היינו אמא עלאה המכונה צפון (עי' בכוונת איזהו קרן מזרחית צפונית אבא ואמא) אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישרא"ל עוד וגו' א"כ אלמלא ישתציאו שמא דא לא הוי וידעו כי אתה שמך הוי' (דס"ג ויא"י עולה אל) לבדך עליון אחורים דס"ג (עי' כוונת אל עליון) אמא עלאה על כ"ל הארץ רומז כל אלה שבטי ישראל שנקראים ארץ חפץ והבן. והנה מבואר במדרש דברים על הפסוק ויראהו את כל הארץ וגו' עד הים האחרון היינו היום האחרון וממילא הראה לו ה' הבית בבנינו וחורבנו וגלות ישראל וגאולתן ועל זה הוכיחן וא' אל"ה בשביל מ"י דאסתלק בגלותא ואשתאר אל"ה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל על זמן היותם בגלות במדבר בערבה מול סוף מה דעתיד בסיף יומיא שיראו להטיב מעשיהם להחזיר להתחבר מ"י אל"ה: וע"ד זה יש לרמוז במה דכתיב פרשת ויקהל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש ופרש"י הקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת והקשו כולם מהיכי תיתי דלידחי הא שבת עשה ולא תעשה, ולפי דרכנו ירמוז על פי דכתיב בפרשת ראה ונתצתם את מזבחותם וגי' לא תעשון כן לה' אלהיכם ופרש"י אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אר"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש שיחרב אם כן ידיעת ההפכים