ייטב לב בראשית צו

ברשותו ועשאו הכתוב כאלו הו' ברשותי לעבור עליו בבל יראה וב"י א"כ ק"ו התם אינו שלו והחשיבו הכתוב כאלו הו' שלו כ"ש הכא דמדה טובה מרובה כו' ורש"י פי' בודקין שלא יעבור בב"י וזהו אחפש את ירושלים ע"י צדקה וא"ת אינו שלהם לזה אמר בנרות כלי' ע"י נרות של חתן מוכח כי הקב"ה החשיבו כשלהם עכ"ד ודפח"ח והנה הצדקה נקראת מגן ע"ש שהיא מגינה ומצלא ועוד דכתיב בהדי' וילבש צדקה כשריון לומר שכל פרוטה מצטרפת לחשבון ולזה א"ל הקב"ה לאברהם שהי' מתירא שמא קבל שכר על צדקותיו לזה הודיעו ד' שאינו כן רק שניצול כי הצדקה הגינה עליו וז"ש ה' אל תירא אברם ואם כי הצדקה הנקראת מגן ושריון אינה שלך כ"א שלי אני הקב"ה נותנו לך וז"ש אם כי אנכי מגן כלו' הצדקה הוא ממני לך שלך תהא ע"ד שדרשו ז"ל בפ' ואני הנה נתתי לך בפ' קרח ולזה הגינה עליך א"כ שכרך הרבה מאוד כל פרוטה ופרוטה כי' וזש"ה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כלו' שהקב"ה חשב הצדקה לו לאברהם כאלו משלי היתה כנ"ל, וזה ביאור המד' אקרא וירא אליו שהיא בזכות הצדקה כנ"ל ולכאורה אינה שלו וצ"ל כי הקב"ה החשיבה כשלו וז"ש לראי' כתיב ותתן לי מגן ישעך שא' אברהם להקב"ה שנתת לי מגן היא הצדקה הבא ע"י ישעך כאלו שלי היתה מעולם והראי' כי וימינך תסעדני בכבשן האש וברעבון ובמלכי' ע"כ מה"ט שהקב"ה החשיבה כשלו ולזה מלך ביפיו תחזינה עיניך ע"כ וירא אליו ד' כאמור, ובא וראה כמה גדיל כחה של צדקה מתש"ה הילך צדקות כו' הוא מרומים ישכון שנא' הבט נא כי' ביאור הדברים למאי דאי' ב"ב פ"ק שאל טרנוסרופוס לר"ע אם אלהים אוהב עניים למה אין מפרנסן משל למלך שכעס על עבדיו כו' א"ל ר"ע למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו כי' הרי שענין נתינת הצדקה הוא מכח שאנחנו בנים למקום כמבואר בפר"ד, והנה אי' בגמ' שבת אין מזל לישראל מנ"ל תמה שא' הקב"ה צא מאצטגנינות שלך ע"ש טעמא דתילתא כי הבן אין לי אלא אב אחד משא"כ עבד יכול לעבוד שני אדונים ולכן אנחנו בנים למקום דאין עלינו שום מושל ומזל רק בצלו ית' נתלונן משא"כ או"ה שעובדים בשיתוף כי הם קרו לי' אלקא דאלקא' לזה הם תחת המזל שמקבלים השפעה על ידו, ובזה מובן הולך צדקות זה אברהם בזה הראה לדעת כי אנחנו בנים למקום ב"ה ע"כ הוא מרומים ישכון שא"ל הבט נא כלו' הגביהו למעלה ממזל מדה במדה ובזה פי' ח"ש ר"ש בפ' הזהב כל שהכסף בידו כלי' לעשות בו צדקה ומעש"ט ידו על העליונה כלו' הוא מרומים ישכון למעלה מהמזל, עוד יתכוין ר"ש ע"ד שא' מונבז המלך אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה אבותי גנזו במקום שהיד שולטת ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת כדאי' ב"ב פ"ק א"כ מי שאינו עושה צדקה אין כסכו בידו כי יכול להיות יד אחרים שולטת בו והתעיף עיניך בו ואיננו אמנם בעשותו צדקה כספי בידו כי אין יד זולתו שולטת בו ולזה א' כל שכספו בידי שעושה צדקה ולא יוכל יד זולתו לשלוט בו ידו על העליונה כאמור: וירא אליו וגי' במד' כתיב ותתן לי מגן ישעך זה אברהם וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון ובמלכי' וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהי' יושב והשכינה עומדת הה"ד וירא אליו וכו' טרם נביא אל הביאור נקדים לפרש מקראי קודש הקודמים, האל המאזרני חיל וגי' משוה רגלי כאילות ועל במותי יעמידני כו' ותתן לי מגן ישעך כו' עפ"מ דאי' פ"ו דאבות ואל התאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם ונאמן הוא בעל מלאכתך וכו' ומפ' המד' שמא יאמר אדם מה לי לעסוק בתורה מיטב לי לעסוק במו"מ כדי לזון ולפרנס רעבים ולהאכיל עניים לזה א' אל תתאוה לשלחנם כו' כי שלחנך גדיל משלחנם כדמצינו ברחב"ד שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' ועד"ז שמעתי מפי מוזלה"ה לפרש סיפא דמתני' ונאמן הוא כו' עפ"י משל להלך שלקח אחד מאוהביו ועשה אותו בעל מלאכה לעשות כל מלאכת מחשבת בזהב ובכסף להיות קושר כתרים להמלך ופיזר ע"ז הרבה למען עשותו אומן מופלא אח"כ הי' עוסק במלאכתו והי' קושר כתרים להמלך ועכ"ז בכל עת שהביא כתר למלך הי' משלם לו כיד המלך אח"כ ויהי היום ויהי אחד ממקורביו של האיש בעל מלאכה הלז התחייב ראשו למלך כי עשה נבלה ובא להאיש האומן וביקש מידו לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו למעני ויעש להטיב עם האיש הלזה להחיות את נפשו וכן עשה והמלך עשה רצינו ומחל לאיש הלזה והנה הי' מקום לומר שעי"ז יהי' נגרע משכירות האומן כי לבעבור אשר מצא חן בעיני המלך ומלא משאלותיו אשר זהו טוב לו מאלפי זהב וכסף ינוכה לו דבר זה משכורותו בעשייתו מלאכת המלך עכ"ז המלך לא גרע משכירותו דבר ושילם לו על כל מלאכתו כאשר מאז ומקדם אבל הכי יעלה על הדעת לתת לו שכרו אשר פעל להחיות נפש קרובו אתמהה ואמנם המלך הוא רב חסד גדול מאוד ומקור