ייטב לב במדבר תשסב

גבי יוסף שא' והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ופירשו בספרי הצדיקים והגדתם שבשביל אבי הוא כל כבודי במצרים לא בשביל עצמי, ואם כן יש חילוק שיש שמביא ספר יוחסין ועל ידי זה הוא מתגאה ומתפאר שהוא מיוחס ויש שמביא ס' יוחסין ועי"ז נעשה שפל ועניו ואומר אנא כחלא לגבי חמרא נגד אבותי ואם לא יצא חוטר מגזע יחוס היה די בבחינה שהוא אבל הואיל שהוא מיוחס ראוי לו ללכת בדרכי אבותיו ואומר בלבו שלא הגיעו מעשיו למעשה אבותיו וזה שא' ברא כרעא דאבוה כלו' שבלבו הוא רק בחינת עקב שהוא הפחות והגרוע מכל הגוף נגד אביו, ובשביל שישראל ממעטים ומקטינים עצמם מכח היחוס יזכו מזה לבחי' ענוה ע"כ זכו לקבל התורה כמאמרם למה נמשלו דברי תורה למים מה מים יורדים מגבוה לנמוך אף דברי תורה וכו' דמה"ט עצמו בחר ה' לתת התורה על הר סיני מפני שנמוך מכל ההרים, ומזה הטעם עצמו בחר במשה לתת התורה על ידו כדכתיב והאיש משה עניו מאד וגו' וכן פי' בתוס' חדשים משה קבל תורה מסיני מכח היותו בבחינת סיני, וממשה המורה דרך ה' זכו ישראל לבחי' ענוה ומזה זכו להתורה כי על ידי ענוה ושפלות נתקרבו להקב"ה כדכתיב קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע, וז"ש הילקוט שא' האומות מה ראו אלו להתק"ב דייקא יותר וכו' א"ל הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כש"ם שבני מביאין כלומר באותו בחינה שמביאין בני ספר יוחסין לא להתגאות עי"ז כי אם אדרבא שע"י זה היחוס נעשין שפלים ונבזין בעיניהן שנא' ויתילד"ו על משפחותם לבית אבותם ביאור הדבר אם שגם הם זקנים וקנו חכמה הם בעיניהם רק כמו ילדים בהעריך מעשיהם נגד מעשה אבותם, וזה שא' למעלה סוף ספר ויקרא אלה המצות אשר צוה ה' את מש"ה אל ב"י בהר סיני כלו' בסיבתם בשביל היותם נמוך ושפל בעיניהם בחינת הר סיני הנמוך כנאמר אחר זה שאו את ואש וגו' ויתילד"ו על משפחותם וגו' בחי' ילדים נגד אבותם וזה שא' כאן אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד מש"ה אל בני ישראל ר"ל שהוא למד אותם מדת שפלות שמזה זכו להתורה כנא' בריש הספר שאו וגו' וחולו אשירה לד' כי חסדו עלי גבר' מצוא חפצי ודבר דבר, בספר במדבר קולי אל ה' ארים, להחל ולגמור ספר דברים.