יסוד ושרש העבודה פג

יהא נראה אומרו חזדי בזיין. ומביא גואל לבני בניהם. למען ולא למן שמו. באהבה ולא באבה ז"ל הטור סי' קי"ג וזוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם עכ"ל. מלך עוזר ומושיע ומגן. ע"ד הסוד מורה כל תיבה ותיבה על תקון עולמות העליונים הקדושים ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה כונות גדולים ונוראים על כל תיבה ותיבה וברכה זו של אבות וכמעט בכל הברכות לכן יזהר האדם מאוד ומאוד שיצאו התיבות מפיו בדחילו ורחימו כי מפורש בזה"ק ובתקונים גודל העונש מי שאינו מוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו וז"ל התקונים וצלותין דאתחשיבו כקרבנין אם לא סליק ב"נ בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. וכבר בא למעלה מאמרים מזה"ק ויש בהם כדי נטילת הערה ע"ש. ואם מרגיש האדם בעצמו שיצא איזה תיבה מפיו בתפלה בלא דחילו ורחימו אף בלא מחשבה חוץ אך שלא יצאה מעומקא דלבא יחזור על התיבה לאומרה שוב שנים כתקונ'. ברוך אתה ה'. ברוך כריעת הגוף אתה כריעת הראש. ה' זקיפת הגוף תחילה ואח"כ זקיפת הראש. מגן אברהם ויחשוב כמה פעמים גבורות ה' גבורת ה' מענין הנסים שעשה לאברהם בהצלתו מאור כשדים ושארי ניסים. וביחוד במלחמה שהיה לו עם כדרלעומר וחבריו כידוע מהגמרא. ולשון מגן אברהם לפי שאמר הקב"ה לאברהם ל' זה אנכי מגן לך ונקראת ברכה זו ברכת אבות לפי שנזכרו בה האבות. ואיך צריך האדם להכריח עצמו אל גודל הכוונה בברכה זו שאם לא כיון בה אע"פ שכיון בכל ברכות התפלה צריך לחזור לראש כמבואר בש"ע סי' ק"א ע"פ גמרא דברכות דף ל"ד ודי בהערה זו. אמן כונתה בברכה זו צריך האדם לכוין אמת שיש להודות להבורא ית"ש שהוא מגן ומושיע לכל העולם ושהיה מגן לאברהם וגדול העונה אמן יותר מהמברך ועיקר היא הכונה שבמחשבתו ולא עניית התיבה לבד כפי שאבאר לקמן בעזה"ש

ברכה שניה גבורות וז"ל האבודרה"ם ואמר בתחלת ברכה זו ל' גבורה שכל אלה שמזכיר בברכה זו הם בגבורה כו' עכ"ל. אתה גבור לעולם, אדני מחיה מתים אתה, יחשוב גבורות ה' גבורות ה' בזה וישמח שמ"ע על גודל אלקותו ית"ש, רב להושיע (בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם) יחשוב כמה פעמים גבורות ה' בזה כי ירידת הגשמים הם מהגבורות הבורא ית' כדאיתא בגמרא. ולפי מנהג הספרדים שאומרים בקיץ במקום ומוריד הגשם מוריד הטל כנזכר בש"ע סי' קי"ד ס"ג ומבואר ג"כ בזה"ק בכ"מ, ראוי לכוין ג"כ בזה גבורות ה' בירידת הטל שאינו נפסק לעולם. מחיה מתים ברחמים רבים. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' ע"ז כנ"ל. סומך נופלים. לבד פי' הפשוט יכוין אדם במחשבתו בזה"ל ואצפה בכל עת שתסמך להשכינה הקדושה שנופלת עתה בגלות בשביל עונות ישראל וישמח שמחה עצומה במחשבתו ע"ז שבודאי יסמוך אותה מנפילתה, וכונה זו היא בזה"ק ובכהאריז"ל אך שם הכונה היא יותר פנימית מאד אך די לאנוש כערכי לכוין בלשון הזה שכתבתי וראוי ג"כ לקבל ע"ע מסירת נפש ולכוין בזה לקרב סמיכתה ודי בזה. ורופא חולים. בודאי ראוי וישר שאם היה לאדם חולי בתוך ביתו ונתרפא שיתן בתיבות אלו הודאה ושבח בכונה עצומה במחשבתו להבורא ית' ע"ז ששלח רפואה לאותי החולי ומתיר אסורים ומקיים, אמונתו לישני עפר, ז"ל אבודרה"ם ומקיים אמונתו לישיני עפר על שם ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, כלומר כשם שמקיים אמונתו עם החיים ומרפא אותם כך עתיד לקיים עם המתים עכ"ל. מי כמוך בעל גבורות יחשוב בזה"ל בשמחה עצומה מי ימלל גבורתיך. מלך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה אתה מלך גדול ונורא כ"א לא יכוין זאת אלא יחטוף מיד לומר אחריה תיבות אחרות בודאי לא יאמר כלל מלך לשם שבח והודאה ודי בזה. ממית, ומחיה. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' כנ"ל. ומצמיח ישועה, יכוין שכל הישועות באים מאתו ית"ש. ונאמן אתה להחיות מתים, יכוין במחשבתו בזה"ל בש"ע אני