יסוד ושרש העבודה ז

הוא וברוך שמו הן במעשה הן בדבור ובמחשבה יותר ויותר ובעבודה העיקרית קוו של נחת רוח יכול האדם לעבוד את הבורא ית"ש בכל רגע במחשבתו וכ"ש בעת לעשות לח' בלמוד התורה והתפלה ועשיית המצות

ומשער הגדול הזה יתבונן האדם גודל מעלת כוונת הפישטיות שהצגתי בכל החבור הזה בכל התפלות וההודא' ובכל עשיית המעות שהם עיקר ושורש עבודה האדם על הארץ בעוה"ז השפל והבזוי שכל עיקר קוטב בריאת האדם יסד אר"ש על מכוניה בל תמוט מלתת נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש: ויוצרי ובוראי בוחן עשתונות וכליות חוקר הוא היודע ועד סוקר. אבת יהגה חכי וארחיק מדבר שקר. שאין כוונתי בחבור זה להתגדר ולקנות שם טוב עולה על גביהן ח"ו כי מי האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם אשר כבר עשהו ניצוץ שכלו ונותן השכ"ל ממרומים ואיך יתחלל חכם בחכמתו הנשגבה במה שאינו שלו ומן השמים לו יהיבה. כמאמר דהמע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ואומר כי ה' ותן חכמה וגו' כי אם בזאת יתהלל ליתן הודאה עצומה. לתת בטוחות חכמה. איש כי יפלא לחדש בת"הק דבר נפלא או בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה. לתת ההתפארות: להמתקן רום בזרת ולו תהי' תפארתך על דרך זה. לחשוב במחשבתו בגדולות ורוממות יוצרו ובוראו ית"ש אם הניצוץ אור שכלו הקטן שניתן לו מאתו ית"ש מעולמות העליונים בטובו הגדול מחדש חידושים כאלה ומגלה הצפונה והגנוזה. ואיך הם העולמות העליונים בעצמם שמהם ניתן אוד ניצוץ השכלי במושכלות וק"ו ב"ב שק"ו כביכול הבורא בעצמו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אשר במאמרו ברא כל העולמות העליונים ותחתונים והוא מקור כל השכליות. וכאשר זאת ישיב אל לבו נחת רוח להבורא ית"ש ממחשבתו זו עולות. וזהו פי' הפסוק והדרת פני זקן. לכאורה תיבת פני שפת יתר הוא כי הלא די אמרו והדרת זקן. והנה במ"ש למעלה מובן מאוד כי לשון פני לפעמים נאמר על ענין הפנימי כמו אל מול פני המנורה שפירושו קנה האמצעית והפנימית. כמותו והדרת פני זקן פנימית של זקן זה שקנה חכמה והוא ניצוץ השכלי הקדוש והזך שניתן בו מהבורא ית"ש ונחת מזה להבורא ית"ש במה שמכבדים ומהדרים אותו ית"ש ות"ח צריך נטירותא יתירתא אז כשמהדרין וקמים לפניו שלא ילבש גיאות והתפארות ח"ו כי לא בשבילו קימו וקיבלו ההידור רק בשביל ניצוץ אור השכלי הקדוש שניתן בו מהבורא ית"ש ולו נאה ההידור וצריך להעלות במחשבתו בעת הזאת גדלות והתפארות הבורא ית"ש כנ"ל ומכוונה הזאת יבוא ג"כ נחת רוח גדול להבורא ית"ש. מכל הלין נשמע קולי בבואי אל הקדש שלאו למגדר מלתי אמורה אך מחשבת כוונתי זכה וברה. בחבור זה לזכות אנשים כערכי מאום משבעים בתורה. ולעשות נחת רוח לשמו הגדול אשר ברוחו שמים שפרה והא גליא קמיה שעל קוטב עבודה זו חברתי החבור הזה לתת לו ית"ש בזה נחת רוח בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין ומי שיקיים מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך וידינני לכף זכות ידין אותו המקום ג"כ לכף זכות: וחלקתי החיבור הזה לשערים וכל שער חלקתיו לפרקים וקראתי שם החבור הוה יסוד ושורש העבודה כי יסוד נופל על הדבר אשר עליו תסוב כל הבנין והגזרה ומבלעדיו שוא עמלו בוניו בו ביפיה ותוארה ושורש הוא כי ישרוש בארץ גזעו ממנו ילכו יונקותיו וענפיו ענף עץ פרי עושה פרי למינו וכן ימצא להם דמיון בענין כוונות פשטיות שנבאר בעז"ה בכל החבור. כי דבר הלמד מענינו הוא שאין איש מאנשי קדש ישראלי יבול להוציא א"ע ממנה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ית"ש כאשר הארכנו מזה למעלה באר הטיב. ואף מי שמכוין כוונת האר"י ז"ל במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים אין יוצא מידי פשוטו בתחלה ואח"כ נעתק מכוונה אל כוונה פנימית. נמצאת אתה אומר שכווניות הפשטיות הם יסוד לכל עבודת הלב: ומכלל להב' כוונת הפשטיות שיבואר בחבור זה ישמע חכם ויוסף לקח טוב פרטיי כוונת חדשים קדושים נצר: משרשיו יפרה לפי שכלו הזך מגודל התלהבות לבבו לגשת אל הקדש ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו נמצאת רואה שכוונות הפשטיות שיבואו לפנינו בעז"ה בפנים החבור הם ש שורש מסתעף ממנו ענפים הרבה פרטי פרטים כוונות חדשים מקר"ב זכות שכלו וע"כ זה שמו אשר יקראו לו יסוד שורש העבודה כי כשמו כן הוא כאשר בארנו. אחיי ורעי זרע קדש ברוכי ה' אנשים כערכי אני פתחתי לכם פתח קטן כמחט סדקית רבוא לגשת אל הקדש ואל נאדר בקדש. יפתח לכם פתק כפתחו של אולם כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ויתן לנו רחב ונפש טהורה. ללמוד וללמד ולשמור ולעשות את כל התורה. ובמחשבותינו הטובה והישרה. לאל אשר ברוחו שמים שפרה. ימהר ויחיש משיח צדקנו במהרה. ואז יקיים בנו הפסוק ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כתרגומיה דהאי קרא כי"ר אמן ואמן: