יסוד ושרש העבודה סו

ית"ש ויתעלה כפי גודל אהבת הבורא ית' אלינו עם קדוש כמו שאומר הבוחר בעמו ישראל באהבה כן החיוב עלינו עם קדוש להכניס בלבנו גודל אהבת יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה וז"ל בתקונים תיקון א' דף י"ח ע"א כי עזה כמות אהבה תקיפא איהי אפרשותא דקב"ה ושכינתא מישראל כפרישא דרוחא ונפשא מגופא ותו כי עזה כמות אהבה כד ישראל מיחדין שמא דקב"ה ברחימ' ואמרי הבוחר בעמו ישראל באהבה עכ"ל התקוני' לכן יזהר האדם מאוד כשיסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה ליתן בלבו ובמחשבתו שבח והודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד להבורא יתב' שמו על שזיכה אותו ג"כ להיות בחלקו וגורלו הקדו' בעמו הישראלי הקדושים ויכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אמן. ודי בהערה זו

פרק רביעי הנה קודם שאבוא לבאר ביאור הק"ש אעתיק כמה מאמרים מזה"ק בקצור נמרץ המבארים גודל מעלת ק"ש וגודל החיוב ליחד היחוד בפסוק שמע בכדי להלהיב לבב אנוש כערכי בקריאתה וז"ל בפ' ויחי ד' רמ"ב ע"א הכי אוליפנא בשעתא דנשמתא נחתת לעלמא כנסת ישראל עלת עלה בקיומא דאומוא' דיחזי למלכא ויודע לי' רחימותא דילה לגבי' בגין לאתפייסא בהדי'. ובמה בגין דחיובא על ב"נ ליחד שמא קדישא בפומא בלבא ובנפשא ולאתקשרא כולא כשלהובא דאתקשרא בטפסא (פי' כשלהבת הקשורה בגחלת) ובההוא יחודא דעביד גרים לאתפייסא מלכא במטרוניתא ואודע לי' למלכא רחימותא דילה לגבי' עכ"ל. ובפ' תרומה ד' קל"ג ע"ב ז"ל בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ישראל ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימא דעלמ' עלאה חד נהירו וההוא נהירו בטש גו בוצינא דקרדוניתא ואתפלג לע' נהורין ואנון ע' להטין ע' אנפין דאילנא דחיי כדין ההוא אלנא סליק ריחין ובוסמין וכל אלני דגנתא דעדן כלהו סלקי ריחין ומשבחן למאריהון דהא כדין אתתקנת מטרוניתא כו' עכ"ל. ובדף קל"ט ע"ב ז"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאנון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ליכוין כל חד בהו כו' כדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא ב"נ כאלו קיים אורייתא כלא דאיהי אתי' במ"ט פנים בכלא ועל דא אצטרך לכוונה לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד ולסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעין דקאמרן כו' זכאה חולקי' מאן דיתכוין בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנות' עכ"ל. ויקרא פסוק היחוד בקול רם כמבואר בש"ע גם בז"ח ד' ע"ז ע"ב: וקודם התחלת ק"ש יחשוב במחשבתו קבלת קיום מ"ע זו של ק"ש ויחשוב במחשבתו בזה הלשון הריני רוצה לקיים מ"ע של ק"ש דשחרית או של ערבית שצונו יוצרי ובוראי ית"ש ע"כ. ויאמר תמיד קודם שיתחיל פסוק שמע ישראל ג' תבות אל מלך נאמן להשלמת רמ"ח תיבות של ק"ש כי אם כשאדם רוצה לקרות ק"ש כתקונה בכוונה עצומה בלתי אפשרי לסיים בתמידות בשוה עם הש"ץ שיוכל לכוין לג' תבות שאומר הש"ץ ה' אלהיכם אמת והשלמת הרמ"ח תבות דק"ש בג' תבות אלו אל מלך נאמן מרומז ג"כ בתקונים תיקון י' דף כ"ו ע"א וצריך האדם לשום כל עוצם כחו ביחוד זה דהיינו שיאמר הפסוק שמע ובשכמל"ו בכל עוצם כחו ואיבריו ומוחו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג ע"א בר"מ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. פקודא דא ליחדא שמי' דקב"ה בכל יומא דהא כמה דמיחדי שמא דקב"ה לתתא הכי אתיחד שמי' לעילא אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא. מאן דמיחד שמי' דקב"ה ישוי לבי' ורעותי' בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי (פי' איבריו) בההיא יחודא בההוא רעותא למהוי כלא אחד כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלא חד. בשעתא דאתי ב"נ ליחדא שמא דקב"ה כל חילי שמיה כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנ' ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא. כלהו מתתקנן בתקוניהון כדקא יאות. כו' כיון דאתיחדן שייפין כלהו ברזא חדא