יסוד ושרש העבודה ה

הקדמת המחבר

ברוך ה' כי הפליא חסדו בפליאת חכמתו הנשגבה. בבריאת שמים לרום גובה. וארץ לעמק בצקת עפר למוצג רגבה. וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והגעשים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בימים וכל אשר בה והאחרון חביבה. כי הוא זה האדם סוף מעשה תחלה במחשבה. והוא תכלית כל הבריאה רבה. ומכל אום ולשון לחלקו ולגורלו הקדוש לקרבה. לעשות נחת רוח לפניו לשמור את כל מצותיו בחר בעם קדוש הישראלי באהבה. כמבואר בתו"הק אמירה כתיבה יהיבה. בפ' כי תבא בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו

הנה בשום שכל והבן במקראי קדש אלו יראה ויראה תוכן ענינ' עד"ז כי את זה לעומת זה עשה אלהים לנו חטיבה מול חטיבה לעומת שבא ישראל וקבל עליו אלהותו ועול מלכותו באהבה ויט שכמו לסבול עול מצותיו כמבואר בפסוק הנ"ל את ה' האמרת וגו' תחת כן הבדיל אותך מכל העמים להיות לו לעם סגולה ולתתך עליון על כל גויי הארץ מגודל אהבתו וא"כ מאי שייכות אומרו ולשמור כל מצותיו שהוא נתינת עולו עליהם בפסוק וה' האמירך וגו' המדבר בענין חבתו אותם. אך האמת יורה דרכו הוא הדבר אשר דברנו למעלה כי מאהבת ה' אותנו בחר בנו לחלקו ולגורלו הקדוש והוא חמד גורלנו בשמירת מצותיו הקדושים וזה"ש משרע"ה וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה וגו' הרצון בזה כי לא מחשבותיו ית' שמו מחשבותיכם והעולה על רוחכם כי שמירת חקיו ומצותיו ית"ש הוא בהעמסת עול גזירת המלך על עבדיו כמ"ש בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו' ולשמור חוקיו וגו' ולא כן הוא כי נהפוך הוא בעבור זה עשה לנו ונתן לנו מתנה גדולה לאין ערך ותכלית והוא שמירת מצותיו הקדושים הוא למען גודל אהבתו אותנו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה וזהו כוונת אומרו. וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו

ועתה קורא משכיל שיעור ידידות איך ומה ראוי לאדם ליתן הודאה עצומה בשמחה רבה ולשמוח מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה בכל עת ובכל שעה שמקיים איזה מצוה מן המצות שצוה לו הבורא ית"ש כי אות היא בינו ובין בני ישראל שהם עם סגולתו. וראו על ככה אנשי כה"ג לתקן שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ברכה ותהלה לבוראנו ית"ש ע"ז שקידש אותנו בקיום מצותיו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה

והן זאת ראתה עיני ואמרתי מתי אעשה גם אנכי לביתי ונחלת ה' בנים אשר חנן אלהים את עבדו להותיר ברכה אחרי לבני את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון להעלות במכתב אשר חנני אלהים אופן התנהגות ואיכות העשיה מראשית השנה ועד אחרית שנה למען אשר אצוה את בני ואת ביתי אחרי ושמרו דרך ה' וה' הצליח דרכי להוציא מכח אל הפועל ומחשבה טובה לצרפה לידי מעשה לבוא ובשביל בני שיחיו עשיתי לי מחב"ר ויאריכו בדיו ושלחו פארותיו בביאור היותר פרטי בעז"ה: והנה שמעתי דבת רבים אומרים מי יורנו חוב המעשה אשר נעשה ואת הדרך אשר נלך בה בתורה ותפלה. באר היטיב בקנה אחת עולה

ואף כי עיני"ם להם ול"ו יראו קדמונים אחזו שער לה' צדיקים יבואו בו מאוד נעלה. אך הוא דבר שאין יד כל אדם בו משגת להבינה ולהשכילה שהמורי"ם מהם כיוצא בהם רב תבונה והשכלה. ואם הראשונים כו' אנן בדורות האחרונים יתמי דיתמי זולת יחידי סגולה בעולם. אין אתנו יודע עד מה כי אין זכרון לראשונים בכל ספריהם. דרך פרטי בדרכי היראה והאהבה. גם בתורה ותפלה להורות דרכיהם ואבאר בעבודת התפלה ענין אחד בהם ובזה תקיש כל השאר בכללותיהם ופרטותיהם. כי הנה הוא מלא על כל גדותיהם בכל ספרי יראים מוסר ותוכחה כגחלי אש דבריהם. כגודל החיוב להתפלל בכוונה תפלותיהם. אך לא כל אדם יודע כונת התפלה מה הם, ואיכות כוונותיהם וכר הדברים האלה לא על כוונות האריז"ל ז"ל סובב אמרותיהם. כי לאו כל מוחא סובליהם. ובודאי אין הקב"ה בא בטרוני' עמהם. ורחמנא לבי בעי לפי כח שכליהם. אך תען לשוני אמרותיו בצדק המכוון בהם היא על כוונות פשטיות לפי פירוש מלותיהן. של כל התפלות הן של חול הן של שבת ורגלים ימים נוראים וגם כל ברכת הנהנין וברכות המצות וההודאות ובודאי כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על האמת שמי שאינו מכוין בפי' המלות של כל התפלות והברכות וההודאות והכוונות שיבא ביאורו בפנים הספר בעז"ה קרוב הדבר להאמר עליו דובר שקרים לא יכון לנגד עיני גם הכתוב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני

אחיי ורעי אהובי נפשי ברוכי ה' זרע קדש מצבתה אביעה לכם רוחי ואציגה נא לפניכם פה כמה מלות בפסוקי דזמרה ומהם תדין על השאר כגון פ' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי בודאי פי' המלות האלו הם לשון קבלה שמקבל האדם על עצמו שיהלל ויזמר להבורא