יסוד ושרש העבודה לט

דמלכא בהנחת התפילין צריכין התפילין שיהי' כשרים בתכלית גם גודל מעלת ציצית ותפילין מבואר בז"ח ד' ע"ז ע"א וז"ל ובוצינא קדיש' אמר כל מאן דאנח תפילין וציצית כאלו מקיים תרי"ג מצות דאורית' עכ"ל ודי בהערה זו: וקודם הנחת טלית ותפילין יזהר האדם מאוד לומר פסוק ויהי נועם עד כוננה עלינו וכן מן הנכון לומר פסוק זה קודם עשית כל מצוה ומצוה והוא תועלת גדול בעשית המצוה להחשב כצג באיתן הכוונה הראוי' לה כמבואר בזה"ק פ' יתרו ד' צ"ג ע"ב וז"ל ברעותא תלי' מלה לשמה: ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות כו' דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דב"נ ואפ"ה אי לית תמן רעותא דלבא דאיהו עקרא דכלא ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו' דהא לית כל ב"נ חכים לשואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה ע"ד צלי צלותא דא ומעשה ידים כוננה עלינו מאי כוננה עלינו. כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדוי בלחודוי מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטרך לאתתקנא כו' עכ"ל. ואם דוד מלך ישראל אשר רוח ה' דבר בו מלתו על לשונו להתפלל בשביל כלליות ישראל שיהא מעשה ידינו במצות כוננה לתקן תקונים בהדרגת העליונים כאלו נתכוונו בכל מצוה ומצוה כל הכוונת הראוים לתקון כל מדרגה ומדרגה בעולמות העליונים כנ"ל בזה"ק, ואם הראשונים כו' כ"ש בדורות האחרונים אשר שם עניות יהלכון עני בדעת ע"ז יתפלל תפלה לעני כי יטוף מלתו ולפני ה' ישפוך שיחו זו התפלה שהתפלל דוד המלך ע"ה קודם כל עשית מצוה ומצוה וכן הובא בספרים

פרק תשיעי (סדר הנחת טלית ותפילין) הנה כי כן יברך גבר ירא ה' קודם עשית המצוה ברכה הראוי' לה אך קודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' וגודל חיוב אמירתה הובא בזה"ק פ' תזריע ד' נ"א ע"ב וז"ל א"ר אלעזר בכל עובדוי דב"נ ליבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד כלא הוא לפולחני' כו' עכ"ל בקיצור ובשער הכולל ביארתי שם בעז"ה רל הראוי באריכות ואחר אמירתו לשם יחוד יזהר מה שנזכר בש"ע סי' כ"ד להסתכל בציצית בשעת עטיפה והכונה בזה לפי שבציצית נרמזו כל התרי"ג מצות שיקבל עליו האדם בעת ההסתכלות קבל ה אמתית בלבו ובמחשבתו שישמור אותם כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגו' ויזהר האדם מאד בכונה זו ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד שזיכה אותו השם יתעלה במצוה זו. ושמעתי מאנשים כשרים שנהגו להוציא שני הציצית שלפניהם של הטלית קטן מתוך חיקם של הבגד העליון ותלוים על החגורה כדי להסתכל בהם תמיד שזה עיקר מצותן של הציצית כמ"ש וראיתם אותו וגו' ומנהג ישר הוא ואשרי חלקם: ואחר עטיפת הטלית יאמר לשם יחוד וכו' של כוונת התפילין והובא מפורש בש"ע סי' כ"ה ובודאי חיוב על האדם לאומרו ולכוין עיקר הכונה ואח"כ יניח ויברך ברכת התפילין בשמחה עצומה מאוד ויכוין תחלה בשמחה עצומה במחשבתו בזה הל' אני מקיים בהנחה זו מ"ע שצוני יוצרי ובוראי ית"ש וקשרתם לאות וגו' וגם יכוין הכוונה הנזכר בנוסח לשם יחוד שעיקר הכוונה הוא בעת הנחתן אך קודם ההנחה צריך האדם לפרש הכוונה בפה. ובעת הנחת תפלה של יד יפשוט זרוע שמאלו היטיב וז"ל הזה"ק פ' מצורע ד' נ"ה ע"א מאן דאנח תפילין כד מנח תפלה של יד בעי לאושטא זרוע שמאלא לקבלה לה לכנסת ישראל ולקשרא קשרא כו' עכ"ל. וכ"כ האר"י ז"ל. גם בעת שיכרוך ג' כריכות באצבע צרדה לא יעשה זה כמצות אנשים מלומדה רק יכוין שבזה עושה תקון גדול בעולמות עליונים וז"ל בתקונים ד' פ"ג ע"ב תקונא מ"ז תפילין דיד דא שכינתא כו' רצועה כרוכא באצבעא שמאלא דא קדושין דילה דאיהו טבעת כריכא באצבעה דילה ובה איהי קשירא עמי' ואיהו עמה עכ"ל. וזה סוד שאנו אומרים לשם יחוד קב"ה ושכינתי'. וז"ל פ' פנחס ד' רכ"ח ע"ב זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וקב"ה רשים ברצועה דאיהו תפלה דיד בתלת כריכות באצבע צרדה כו' עכ"ל. ודי בהערה זו: ויזהר האדם מאוד שיהיו התפילין של ראש מונחים