יסוד ושרש העבודה לג

ההתלהבות והשמחה רבה ועצומה שניתן בלבו באיזה כוונה של גבורותיו ית"ש וחכמתו הנפלאה או מאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובודאי שכל הכוונות הנ"ל שכתבתי אין אדם יכול עצמו להפטר מהם שבלתי כוונת הנ"ל הפשוטים אינה נקראת ברכה כלל כנ"ל של' ברכה מורה ע"ז כנ"ל לכן ראוי לאדם אחר שסיים ברכה א' לא יחטוף לומר תכף ברכה שני' אלא ימתין ויתן שבח והודאה להבורא ית"ש בענין הברכה שסיים בלב שלם ובדעה מיושבת ואח"כ יתחיל ברכה שני' ולמשל אם אמר האדם ברכה שעשה לי כל צרכי ותכף חטף והתחיל ברוך אתה כו' של הברכה המכין מצעדי גבר ולא שיער כלל בלבו ובמחשבתו שבח והודאה להשי"ת ע"ז שנתן לו כל צרכו וצרכי ביתו הכי נחשב זה לברכה שלא נתן שבח והודאה להשי"ת ע"ז בלבו כלל רק שאמר התיבות בשפתיו ע"ז נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכיוצא בכל הברכות אך לאחר שסיים ברכה א' צריך להמתין מלהתחיל ברכה שני' עד שיתן ג"כ בלבו ובמחשבתו שבח להשי"ת מענין הברכה שסיים ומתוך השבח שבמחשבתו בא לו ג"כ שמחה בלבו ובמחשבתו ע"ז והכל ברגע א' ודי בהערה זו: ויהי רצון כו' שתרגילנו בתורתך כו' יהי רצון שתצילנו היום כו' שני תפלות אלו נתקנו לתקון הנפש. וז"ל האריז"ל יהי רצון והראשון הוא להרחיק שליטת החצונים מפנימותינו: יהי רצון השני להרחיק החיצונים מחצניותינו עכ"ל. ובודאי ראוי לאומרם בכוונה עצומה ובמתון. אח"כ ברכת התורה ובודאי צריך האדם לאומרם בכוונה גדולה ובשמחה עצומה ובפרט בברכה שני' אשר בחר בנו מכל העמים צריך האדם ליתן הודאה גדולה בשמחה רבה ועצומה במחשבתו להשם ית' ויתעלה על שבחר בנו לחלקו עם קדוש הישראלי לעבדו במצותיו הקדושים וללמוד תורתו הקדושה וז"ל הטור בסי' מ"ז ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י כו' אשר בחר בנו כו' בא"י נותן התורה ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בו בכל יום עכ"ל. ובוודאי ראוי לאדם ליתן אל לבו גודל מעלת ברכת התורה במה שפרשו בגמרא הקדושה ע"פ על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ופירשו על שלא ברכו ברכות התורה והובא ג"כ בטור. ואיך לא יתלהב לב האדם באמירתם ליתן הודאה גדולה בשמחה עצומה מאוד במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם על שבחר אותו לעבודתו ולתורתו הקדושה ודי בהערה זו

פרק חמישי תיקון חצות ואחר הח"י ברכות אלו יעורר האדם לסדר תקון חצות כפי שמסודר בשערי ציון ובסדורים לאונן ולקונן על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בהמ"ק. ואף אם לא עמד בחצות ממש יזהר מאוד לסדר לתקון אחר שיקום משנתו קודם הלימוד כי האנינות והבכיה על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בה"מ היא עבודה גדולה ועצומה להבורא ית' ואף הצדיקים שבג"ע וכל פמליה ש"מ גם הקב"ה בעצמו כביכול כולם בוכים בכל לילה על חרבן בה"מ. וז"ל בז"ח דף מ"ג ע"א כד עייל קב"ה בפלגי לילא (פי' בג"ע) כלהו קיימין כו' וקלא אתער מאמצעית גינתא דרקיע וקארי בקל תקיף ואמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה כדין ערטירו (פי' ערבוביא גדולה) וקרקורא דיליה וכל צדיקיא דתמן אתערו בבכיה וקלא אתער מאמצעות גינתא דרקיע דאשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין כו' כד נפיק מתמן וסליק ובטש ברקיעין ושאג שאגין עד דכל חילא שמי' כלהו בערבובי' כדין נשבא רוחא כו' עכ"ל. ובד' ס"ח ע"ב ז"ל משמרה שני' תמן אנון ממנן אחרנין דאקרון אבילי ציון דקא מתאבלא על הבהמ"ק ובההוא שעתא דקריאת הגבר כו' קרי בחיל ואמר אתערו לבכיה דבי מקדשא כל אנון מאריהון דשלום דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון כלהו מתכנשין לבכיה דבי מקדשא מאן חמי ערבובי' דכל חילי שמי' וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי כו' כדין איהו בעיט ברקיעין כלהו וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלן מאי קאמרי אלהים באו גוים בנחלתך וגו'