יסוד ושרש העבודה כז

אתעבר ההוא זוהמא והא אתמר דידוי דב"נ זוהמא דמסאבו אשתאר בהו וע"ד לא יעבר ידוי על עינוי בגין דההוא רוח מסאבא שרי' עלוי עד דנטל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ואקרי קדוש והיך בעי לאתקדש בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא דיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתתא דיתיב זוהמא דמסאבו ביה ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מיניה דא ברוך ודא ארור ולא בעיין אנון מי' דזוהמא לאושדא לון בביתא דלא יקרב בהו ב"נ. דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון ויכיל לקבלא נזקא מאנון מיין מסאבין ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא ובג"כ ב"נ עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא כיון דאתקדש אקרי טהור כו' ומאנון מיין אסור למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא יבית לון בביתא דהא כיון דאתושדן בארעא רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא כו' וקב"ה בעי לזכאה לון לישראל למהוי קדישין כו' עכ"ל. ודי בהערה זו ויטול ג"פ בסרוגין דוקא כמוזכר בש"ע ויטול תחלה ידו הימנית מידו השמאלית וז"ל הזה"ק פ' מקץ דף קצ"ח ע"ב הא תנינן כד קם בצפרא בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמי' כו' ותו דבעי ליה לב"נ לנטלא ידא ימינא בשמלא בגין לשלטאה ימינא על שמאלא כו' בגין דלא יהיב דוכתא ליצה"ר לשלטאה כלל. עכ"ל בקיצור. ותכף אחר הנטילה ילך לפנות הן לקטנים הן לגדולים כי גם זה הוא תקון גדול בעולמות העליונים כמבואר בכתבי האריז"ל שבזה מפריד שקוץ הקליפות מהקדושה לכן קודם שילך לפנות ראוי לומר בזה"ל בקצור הריני הולך לפנות עצמי כדי להפריד הקליפה מהקדושה ע"כ. ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה שם כוונה יותר פנימית. ויזהר האדם מאוד לקנח את פי הטבעת היטיב אחר עשיית צרכיו בנייר דוקא והובא בספרים שירחוץ שם כי א"א בקינוח שלא ישאר משהו. ואח' עשיית צרכיו בבהכ"ס קבוע יטול ידיו שנית ג"פ ואף שבסה"י כתב שאין צריך נטילה ג"פ אחר שיצא מבהכ"ס אך הואיל שהזה"ק בחדא מחתא מחתינהו נטילת ידים דבהכ"ס עם נט"י דשחרית ומפליג מאוד ברוח רעה דבהכ"ס השורה על הידים נכון להחמיר ג"כ כמו בנט"י דשחרית. כי ז"ל הזה"ק פרשת בראשית ד' י' ע"ב כד ב"נ קאים בצפרא אית ליה לברכא למרי' כו' ואסור לברכא בידין מסואבות ומזוהמות וכן כל שעתא בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחי' פרחא מניה ובשעתא דרוחא פרחא מיניה רוחא מסאבא זמין ושרי על ידוי ומסאב לון ואסור לברכא בהו בלא נטילה ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחא מיניה ולא שרי' עליה רוח מסאבא וכד אעל לבהכ"ס לא יברך ולא יקרא בתורה אפי' מלה חדא עד דיסחי ידוי ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמריהון ולא ידעין על מה קיימא עלמא רוחא חדא אית בכל בהכ"ס דעלמא דשרי' תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דב"נ עכ"ל. לכן ראוי לאדם כשיוצא מבהכ"ס לטול ידיו ממש כמו בנטילת שחרית ודי בזה. ואחר הנטילה קודם הברכה יזהר מאוד להגביה הידים פרודות זו מזו דווקא על הראש ויתחיל לברך ברכת ענט"י כי הגבהת הידים בברכה זו הוא ג"כ תקון בפ"ע בעולם העליון ואחר גמר הברכה ישפיל ידיו ויברך תיכף ברכת אשר יצר וברכת אלהי נשמה כי ג' ברכות אלו צריכין להיות על הסדר בזה אחר זה

פרק שני החכם מכל אדם במדע. מהימן ודרדע. בל' של זהורית הודע (קהלת ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו': בכן אהובי נפשי אחיי ורעיי שימו זאת על לבבכם לפני מי ולמי תוציא דבריך ונקוט האי כללא בידך באיזה ברכה שיהיה כשיאמר ברוך אתה יצייר במחשבתו כאלו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא ית' ויתעלה לנוכח כי ל' ברוך אתה מורה על זה וזה חיוב גדול על כל אדם בכל התפלות ובכל השבחים והודאות ולא יהא שום דבור יוצא מפיו בעבודת הבורא ית' ויתעלה כמצות אנשים מלומדה ר"ל רק לנוכח הבורא ית' כי מלא כה"כ ומי שאינו מכוין ומצייר