יסוד ושרש העבודה רנה

דר' ייסא ולא הוה מאן דאשגח ביה והוא הוה אכסיף לאתקפא בבני נשא יומא חד חלש עאל עליה ר' ייסא שמע חד קלא דאמ' טילקא טילקא הא נפשא פרחא גבאי ולא מטו יומוי ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה קם רבי ייסא שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקונטא אתבזע זיעא באנפוי ותב רוחיה לגביה לבתר אתא ושאיל ליה אמר חייך ר' נפשא נפקת מנאי ומטו לה קמי כורסייא דמלכא ובעאת לאשתארא תמן אלא דבעא קב"ה לזכאה לך ואכריזו עלך זמין הוא ר' ייסא לסלקא רוחיה ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא והא אתקינו תלת כרסייא דקיימין לך ולחברך מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה. תו מסכנא אחרת אעבר קמיה דר' יצחק והוה בידיה פלג מעה דכסף אמר לי' לר' יצחק אשלים לי לבני ולבנתי נפשאן אמר ליה והיך אשלים נפשייכו דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה אמר ליה בדא תשלימנא בפלג אחרא דאית גבאי אכקיה ויהביה ליה. אחזיאו לי' בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובען למשדיה בגוויה חמא לר' שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה. ויהביה בידוי דר' שמעון ואשתזיב כד אתער נפל בפומיה האי קרא אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ות"ח כו' עכ"ל

ויזהר האדם במאוד מאוד מהונאת דברים ומה גם לעני הן בדברים הן בהעלמת עינו ממנו מליתן לו צדקה כי ענשו גדול עד מאוד מבואר בפ' יתרו דף פ"ו ע"ב וז"ל תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו מ"ט משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה וקב"ה משתכח בההוא צלותא ודאי. תפלה דעני תפלה אקרי. כי יעטף. עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא דהא לית ליה אלא כתיב הכא כי יעטף. וכתיב התם העטופים ברעב ולפני ה' ישפך שיחו דיקבל קמי מארי ודא ניחא ליה קמי קב"ה משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע מאי טעמא משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב כי ה' יריב ריבם וגו' בגין דאפטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך תהדי ולא אצטריך לדיינא אחרא ולא נטיל משכונא כשאר דייניא. ומה משכונא נטיל נשמתין דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש ואמר כו' עכ"ל

וגודל שכר להמנחם עניים ואביונים בדברי פיוסים ולהכניס בלבו צער עליהם מבואר בפ' פקודי דף ר"ג ע"ב וז"ל מציץ מן החרכים שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים כו' ואלין אינון קיימין לאשגחא כו' לכל אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עליה אע"ג דצא יכלי למיהב ליה כו' והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעלת ליה לעלמא דאתי עכ"ל בקיצור

וגודל מעלת גבאי צדקה מבואר בפ' ויגש דף ר"ח ע"א וז"ל ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט עליה לאדם דיהא מלכא על כלא והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקים כו' עתירין ומסכנין וכלהו בגין למזכי אלין באלין כו' למזני עתירין עם מסכנין דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא ואתקשר באילנא דחיי ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין דכתיב וצדקתו עומדת לעד פזר נתן לאביונים ר' אלעזר אמר כד ברא קב"ה עלמא קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה והאי צדיק איהו קיומא דעלמא (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולם אחד דאקרי צדיק) ודא איהו דאשקי וזן לכלא וכתיב כו' וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה למיתן ולמיזן לכלא כו' בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקבל כולהו דיהבי צדקה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י

פי"א יען כי גבהו מעלת הצדקה בפרק הקודם ודבר זה כתוב והיה מעשה הצדקה שלום לכן אבאר בפרק זה קריאתה אליה לשלום ומעלתה ומה גם גודל מעלת האדם שמשלם טובה תחת רעה ונלוים עליו גודל המצוה של נתינת שלום למי שבא מן הדרך

גודל מעלת מי שמשלם טובה תחת רעה מבואר בפ' מקץ דף ר"א ע"ב וז"ל ת"ח יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט וכך ארחהון דזכאי תדיר בגין דא קב"ה חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי כו' רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד חמא חד בר נש דהוה אתי ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא והוה לעי מארחא ויתיב ונאים תמן אדהכי חמא חד חיוויא דהוה אתי לגביה. נפק קוסטפא דגורדנא (פי' חתיכת עץ משרש אילן אחד) וקטיל ליה לחיוויא כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חיוויא נקבליה דהוה מית אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב (פי' נפל הבקיעה ההיא למטה תחתיו וניצול): אתא רבי אבא לגביה א"ל אימא לי מאן עובדך דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין ניסין לאו אינון למגנא א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי ולא חיישנא כל יומא לההוא בישא דאשלים לי ולאו די לי דא אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא בכה ר' אבא ואמר יתיר עובדוי דדין מיוסף דיוסף הוה אחוי ודאי והוה ליה לרחמא עלייהו אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף יא ת הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא פתח ואמר הולך בתום ילך בטח ומעקם דרכיו יודע הולך בתום ילך בטח דא הוא ההוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא ילך בטח דלא יכילו נזקי דעלמא לאבאשא ליה. ומעקש דרכיו יודע מאן יודע דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשיט ובע' גבי דחבריה יודע מהו יודע ישתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא. דלא יתאביד מנייהו דיוקנא דההוא בר נש בגין לאיותאה ליה לאחר דינקמון מניה: