יסוד ושרש העבודה רנד

פרק עשירי בראש"ם בנתה ביתה חצבה עמודיה סיב"ה הצריך לכל בעל חשובה ולהיות אף גם זאת ועוד אחרת שבע"ת יהיה ידו פשוטה לעניים ואביונים לתת כמתנת ידו כברכת ה' עליו לפרוק בזה מעליו חטאיו כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק וע"כ נביאה שעורי"ו בתוד"ע גודל מעלת הצדקה בזה הפרק וקצת מאמרים מענין זה כבר הובא בפנים החבור. ועוד אחרת נוסף מעניינו גודל מעלת העני ואביון בעיני השם יתעלה. והועי"ל אחריו צו אין צו אלא זרוז מהונאתם רחמנא ליצלן. ומצינו בזה ג"כ גודל השכר של הגשה לפיוס וניחום דבר על לבם בדברי פיוסים ונחומים. גם לבאר מדת גבאי צדקה ומעלתו שנוטל שכר יותר מהנותן

גודל מעלת הצדקה לאין תכלית מבואר בהקדמת בראשית דף י"ג מ"ב וז"ל פקודא תשיעאה למיחן למסכנו ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' כמה דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכינ' בחבורא חדא ולמיהב דא לדא ולמלאה טובא דא לדא. וירדו בדגת הים וגו' רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא דכל מאן דחס על מסכני ברעותא דלבא לא משתנו דיוקנא לעלם מדיוקנא דאדה"ר. כיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין מנ"ל מנבוכדנצר אע"ג דחלם ההוא חלמא כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמא כיון דאטיל עינא בישא דלא למיתן מסכני מה כתיב עוד מלתה בפום מלכא וגו' מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא ובגין כך נעשה אדם כתיב הכא כו' עכ"ל. וז"ל בפ' ויצא דקנ"ג ע"א עושה צדקה בכל עת וכי בכל עת יכיל ב"נ למעבד צדקה. אלא מאן דישתדל בארחוי דאורייתא ועביד צדקה עם אינון דאצטריכו לה דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילאי ותתא תא חזי מאן דאשתדל בצדקה ההיא צדקה דעביד סליק לעילא ומטא לעילא לההוא אתרא דיעקב דאיהו רתיכא עלאה ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין ומההיא צדקה אמשיך וארבי ברכאן לכל אינון תתאי ולכל רתיכין ולכל חילין וכלהו אתברכאן ואתוספן נהורין כדקא יאות בגין דכלהו אקרו עת ודא הוא דכתיב עושה צדקה בכל עת (פי' בכל העולמות) עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"א היכלא חמישאה כו' בהאי היכלא קיימא חד רוחא דשליט על כלא והאי אקראי שודד ואיהו שד ושבר ודא איהו שודד כו' וכד שליט כפנא על עלמא הא רוחא דאקרי שד איהו אשתכח ורוחא אחרא עמיה דאקרי כפן ואלין אזלי בעלמא ומשחכחי לקבל בני נשא היינו דכתיב לשד ולכפן תשחק ואילן עבדין קטרוגא לבני נשא כו' דבתר דאזיל בגו טורין רמאין ושדיד וחריב וצי כלא כדין תב ושדיד לבני נשא ומתין בחולשא דיליה. וכד אכלי בני נשא לא שבעין בגין דאיהו שלטא בעלמא ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם בני נשא ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחייא לון לאלין רין רוחין לבר דלא שלטו בעלמא. וכד ישראל לא עבדי חסד מם בני נשא ושאר עמין עבדי חסד בעלמא כדין אלין תרין רוחין מתבסמין ומתקפי עלייהו דישראל בגין דהא כדין אתתקף ההוא סטרא אחרא וישראל אתכפיין. וכד ישראל עבדי חסד ההוא סטרא אחרא אתחלש וסטרא דקדושה אתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד אינון תרין רוחין מתבסמי להו לשאר עמין וינקו להו ומתהפכי לאכפייא לון לישראל וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין כו' והה"ד שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין כרמי שלי לא נטרתי אלין ישראל בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו באינון חסדים דעבדין עם בני נשא וישראל מרחקן ליה מגווייהו בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל וז"ל בזהר חדש פ' אחרי דף ל"ט ע"ד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי תא חזי דלא אתקרי גברא דלית ליה מדילי' כלום ולא שאיל פרוטה משום גברא ואיהו נסתר דלא גלי דוחק' דיליה לשום גברא ובשעת דחקית דיליה הוא יעשה מריבה כלפי מעלה ואמר יותר חייבא אנא משל שאר גוברין דעלמא לגברא חד עותרא סגי ביתא דיליה מלייא מן דהבא ומן כספא ולא אית לי שום פרוטה בעולם ולא אית לי לחם לאכול ובגד ללבוש עד דיתוב קמי קב"ה וכל איניש דיחזיק במעוזו ויהיב ליה צדקה יעשה שלום לי שלום יעשה לי בדף נ"ט ע"ג מסיים בזה הלשון דאמר רבי נהוראי מ"ד או יחזיק במעוזו וגו' וכי הקב"ה שהוא בעל השלום עושה שלום במרומיו צריך למי שיעש' לו שלום והלא שלום שלו אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עוש' מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הקב"ה עושה שלום לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו ית' על שהטיח דברים כלפי מעל' ואז עושה שלום בינו לבין קונו מי גרם לו לעשות שלום זה הנותן צדקה לעני והחזיק בידו דכתיב או יחזיק במעוזי וגו' כו' עכ"ל. וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ד ע"א ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים כו' אלא משיורין דיליה ולא משפירו כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מיניה ת"ל קב"ה לכלבא תרמון ליה ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הה"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לא קריב לגביה שיורין ובגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחת כו' עכ"ל

וגודל מעלת העני בעיני המקום ב"ה מבואר בפ' בשלח דף ס"א ע"א וז"ל ד"א אשרי משכיל אל דל כ"ה תקיפא אגרא דמסכנא קמי קב"ה אמר רבי חייא תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ה' וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא אמר ר' שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תדיר לבא כמסכנא תו אמר ר' שמעון תא חזי כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי קב"ה בגופא ובנפשא ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי וקב"ה קריב לנפש' יתיר מגופא מסכנא חד הוה בשבובתיה