יסוד ושרש העבודה רנ

וגודל עון הפוגם ברית המעור מבואר בזהר הקדום בכמה מקומות שאין לו כלל חלק לעוה"ב ואין מועיל לו שום תשובה וז"ל בפ' וישב דף קפ"ח ע"א תא חזי בכל אינון חובין דאסתאב בהו ב"נ בהאי עלמא דא איהו חובא דאסתאב ביה ב"נ יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה בריקניא ואפיק זרעא למגגא כו' כד"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כמה דתנינן כו' ובגיני כך כתיב ידיכם דמים מלאו זכא' חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה עכ"ל: וז"ל בפ' ויחי דף רי"ט ע"ב תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אקרי רע ונא חמי אפי שכינתא דכתיב כו' ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא כו' וכלהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא תא חזי כלהו סלקין והוא לא סליק מאי טעמא אינון קטילו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין תא חזי בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיני ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה תנן אמר רבי יהודה לית לך חובה בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגירך רע כלל א"ר יצחק זכאין אינון כו' עכ"ל: וז"ל בדף ר"מ ע"ב את קיימא קדישא יהב קב"ה ורשים ליה בבני נשא בגין דינטרון ליה ולא יפגמון ליה בפגימו להאי רשימו דמלכא ומאן דפגים ליה הא קאים לקבלא חרב נוקמת נקם ברית לנקמא נוקמא דברית קדישא דאתרשים ביה (והוא פגים ליה ומאן דבעי לנטרא האי אתר יזדרז ויתקן גרמיה וישוי לקבליה בשעתא דיצרא בישא יתקף עלוי להאי חרב דקיימא על ירך לאתפרעא ממאן דפגים האי אתר וכדין חגור חרבך על ירך גבור גבור איהו גבור אתקרי. ועל דא הודך והדרך) עכ"ל: וז"ל בפ' תרומה דף ק"נ ע"ב אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין. אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן כו' ואית חייבין אינון דמתכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו כו' אלין א דנו תמן בההיא זוהמא ובההוא צואה רותכת דלא נפקין מתמן לעלמין אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן כו' עכ"ל: וז"ל בפ' ויקהל דף רי"ד ע"ב מאן דפגם ברית ווי ליה כו' כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם ולא נפיק מניה לעלמין על דא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כו' והני מלי כד לא עביד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי כו' בגין דלית חובא דקשיא קמי קב"ה כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא כו' עכ"ל בקיצור: וז"ל בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב היכלא תניינא היכלא דא איהו חשיך יתיר על היכלא קדמאה כו' בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין: פתחן קדמאה ביה קימא חד ממנא עספיריא שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תחותיה והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרעא על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל אינון דמזני בידייהו אלין אינון דלא חמאן אפי שכינתא כלל אלא האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר כד נפק נשמתיה מניה מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין ביה ואסתאבת בהו ואעילו לה לאחדנא בהו ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא דאתושד בארעא ואתתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דישתעבד בסטר מסאבא עכ"ל וז"ל בתיקונים תיקון כ"ב דף ס"ו ע"ב מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה זו מות מיניה דאיהו שטן יצר הרע רע טמא צפוני מלאך המות ולא יתקריב לגביה ולא ימות על ידיה ומאן דמשקר בברית מילה הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשים ביה בד"י מלבר יהו"ה מלגאו מנלן מהאי קרא משמע מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ראשי חיבור מילה ס"ת יהו"ה ובודאי מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מניה יהו"ה ושד"י ושריא שטן דאיהו אל אחר. חויא שריא באחר דיהו"ה מלגאו וסם מות שריא באתר דשד"י מלבר ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טמא וגו' אבל אם לא חב בתיובתא וסביל כמה יסורין לאעברא ההוא חויא מתמן ולסם מות דיליה דאיהי צרעת ממארת בכמה מרעין ומכתשין עד דלא אשתאר ביה בשרא דאיהי עפרא ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית בגין דנחש עפר לחמו עד דיתפרנס מההוא בשרא לא יזיז מניה עכ"ל

וגודל מעלת מי ששומר ברית הקודש שלו מלהוציא זרע לבטלה ר"ל מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות וכבר העתקתי ג"כ מאמרים מגמרא הקדושה מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם וז"ל גם כן בפ' בשלח דף נ"ז ע"ב כתיב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינין תא חזי לא ישתאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא כו' ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים אלין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך היא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עד כאן לשונו בקיצור וכבר העתקתי בפרק ב' משער זה מפ' שלח לך ג"כ מגודל מעלת נטירת ברית הקודש אחיי ורעי אהובי נפשי בוודאי מכל אלו המאמרים ראוי לאדם לעורר לבו להזהר מאוד ומאוד שלא יבא ח"ו לידי עון המר הזה היינו להזהר מאיזה ראיה ושמיעה שיכול לבא ח"ו ע"י זה לקשוי אבר ר"ל וביחוד להזהר מלדבר מענייני תשמיש אף עם אשתו כי זה גורם בודאי לקשוי אבר ואזהרה זו מפורש בזה"ק כבר העתקתי ג"כ קצת מאמרים מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם

קדושת הזווג הנה גם בעילת מצוה וקדושה יורדת לידי טומאה ר"ל במחשבה והרהור' אחרא ופגמו גדול מאוד