יסוד ושרש העבודה כד

רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר דכתיב כו' ת"ח דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלוי' בההוא עלמא עכ"ל. והיאך לא יפול אדם על הארץ ויבכה בכי גדול עד שלא ישאר בו ממש כח לבכות על קניות מדה זו של השתוות ושל הסתרת מעשיו מב"א בכל מה דאפשר בכדי שלא יאבד עולמו בעולם הנצחי. וז"ל מהר"ח וויטל ז"ל בס' שערי קדושה הוראת מעשיו לבריות ידעת משרז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי כו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם ואמרו חז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים ואם אדם יכול שיעשה כל דרכיו לשמים בסתר ולא יפרסם לבריות אפי' אחד מהם שכרו כפול ומכופל מפני שכבוד אלהים הסתר דבר עכ"ל מהרח"ו. ודי בהערה זו. אך אם יפתה היצר את האדם ח"ו בשביל גודל מעלת הסתרת מעשיו לקצר בעבודת הבורא ית' דהיינו שלא יתפלל האדם בתמידות בצבור בכוונה עצומה ובהתלהבות גדול ושלא יברך ברכת הנהנין בכוונה עצומה בעת ישיבתו עם ב"א ושלא ירבה בלמודו וכיוצא בכדי שלא יהא נקרא צדיק וחסיד בין הבריות חלילה וחם לשמוע אל היצר בזה וכבר הזהיר ע"ז מאוד החסיד בעל ח"ה בשער יחוד המעשה פרק ה' ועיי"ש

פרק אחר עשר הנה ראיתי בין סיום השער הזה לפתיחת השערים הבאים אחריו בעז"ה שהשער הזה יהיה סגור בסיום עבודה אחת פרטית רמה ונשגבה מאד אשר בעבודה הזאת עושה אדם תקונים גדולים ונפלאים בעולמות העליונים הקדושים לפי שאצטרך להזכיר עבודה הרמה הזו בהרבה מקומות בחבור הזה מהראוי להציגה בסוף השער הראשון בכדי שיהיה זה השער צדיקים יבואו בו להבין בשערים הבאים אחריו שבכ"מ אשר אזכיר את שם העבודה זו בקיצור ישכיל אחרית דבר מראשיתו בגודל מעלתה וציורה בכדי שיזדרז האדם לקיימה לתת בזה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. והיא עבודה של מסירת נפש אף אם מוסר עצמו למיתה רק בכח ולא בפועל וגודל מעלת העבודה זו מבואר בזה"ק ובתקונים במקומות הרבה ובכתבי האריז"ל ומביא ג"כ גודל מעלתה והציב ציונים בכמה מקומות בתפלה לצייר בלבו מסירת נפש כאשר יבאו זכרונו לטובה בפנים התפלה כ"א על מקומו יבוא בשלום ובעז"ה אעתיק המאמרים מזה"ק בפסוק היחוד של שמע. ועבודה זו באה לאדם מפאת גודל תשוקתו ואהבתו ליוצרו ובוראו ית' ויתעלה בוער בלבו למסור עצמו למיתה בכחו דהיינו במחשבתו הן באיזהו מקומן של שבחים והודאות בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד הן באיזה מקום של תפלה על העדר כבוד המקום ב"ה וב"ש בגלות הזה וע"י מסירת נפש זו למיתה אף רק בכח במחשבתו לבד בשמחה עצומה מאוד וכוונתו בזה לקדש שמו הגדול בכל העולמות אז נתרומם ונתעלה ונתקדש שמו הגדול של יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה בכל העולמות העליונים ותחתונים ובזה מכניע ומשפיל סטרא אחרא מאוד מאוד עד לעפר וכל העולמות העליונים הקדושים מתגדלים ומתרוממים בזה מאוד מאוד ועושה בזה נחת רוח גדול לאין ערך ותכלית להבורא ית' ויתעלה וזהו עיקר עבודתינו בכל המצות ובודאי המסירת נפש של האדם אף שהיא רק בכח צריך שיהיה בלבא שלים ולא בלבא רחיקא כי הבורא ית' ויתעלה בוחן לבות הוא כי זה דבר פשוט שיחשוב האדם מחשבתו שמוסר עצמו למיתה על קדושת שמו הגדול אך מסירה כזו אינו מועיל כלום רק צריך שיגמור בלבו בהחלט גמור שבודאי יעמוד בנסיון ויעבור עליו כל מיני מיתות משונות ולא יעבור על דת האמונה הקדושה ויצייר ג"כ במחשבתו שעושים לו ברגע זו כמה מיתות משונות ויצייר ג"כ במחשבתו הצער והיסורים של המיתות ועומד בנסיון והבורא ית' ויתעלה בוחן לבות ורואה מחשבתו והציורים של המיתות והיסורים שבמחשבתו שעושים לו ברגע זו ועומד בנסיון זו היא מסירת נפש גמורה אף שהיא רק בכח אך זה פשוט אצלי שכל בר ישראל אפי' קל שבקלים ימסור עצמו למיתה בפועל ולא יעבור על דת יהודית האמונה הקדושה