יסוד ושרש העבודה רלד

גדול כזו הכה ופצוע פצע וחבורה ומכה טריה באיזה אבר. גם כי יבא האדם לכמה קלקולים ומכשולים. הוי על הוי יקרא מעות לא יוכל לתקון מה שעובר. כי בשכרות כזה בודאי יום פנה. ולא יתפלל לעת מצוא תפלת המנחה עד הערב. ואפשר גם תפלת מעריב לא יעלה על לבו להתפלל. ובבקר תאמר מי יתן ראשי קלני מראשי משכרות יום אתמול. ואין עומד להתפלל מתוך כובד הראש גם תפלת שחרית בכוונה. ועתה ידידי השם ושאהבה נפשי הגידו לי איך יעלה על לב שום בר שכל החז"ל צונו ויכריחנו באזהרתם על שכרות כזה שעי"ז הולכי נתיבות יושר ילכו ארחות עקלקלות לבטולי מלהתפלל לפניו ית"ש התפלות שתקנו אנשי כנה"ג ובהם כמה נביאים בחיוב גמור על האדם להתפלל בכל יום ג' תפלות והן דברים שעומדים ברומו של עולם כמשדרז"ל מפסוק כרום זולת לבני אדם הנה בודאי אין השכל מסכים ע"ז אך האמת יורה דרכו דרכיה נועם אזהרתם וכל נתיבותיה שלום ע"ד היושר והשתיה כדת מעט יותר מכדי שיעורו והרגלו. ודי בהערה זו. הרי לפניך אחי ורעי ראיה ברורה מפוסקים קדמונים שהביא הב"י כנ"ל וכן כתוב מפורש בכתבי האריז"ל כנ"ל ואת כל ונוכחת ט"פ שכל פשוט שאין כוונת הגמרא הקדושה כלל על השתיה שלא כדת לכן יזהר האדם מאד ומאד בשתית משקין המשכרין יותר מדאי אפי' בשמחת פורים לבל הרימה פעמיך למשואות בהשאת היצר שהוא מצוה ע"פ דינא דגמרא וכל ירא וחרד ישקול במאזני שכלו בעת שתייתו בפורים אם יוכל ע"י שתיה זו להתפלל תפלת מנחה ומעריב עם הצבור בבית הכנסת בכוונה ייטיב לבו ביין או בשאר משקה וכל מעשיך יהיה לשם שמים לקיים מ"ע של קבלה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ויערב לו ומקבל שכר גדול ג"כ ע"ז על כוונה הנ"ל וכמו שער בנפשו שע"י שתיה מרובה זו יבטל מאיזה תפלה ר"ל אזי יפסיק תיכף משתיה זו ויאסור איסור על נפשו ממש ומקבל שכר על הפרישה לשם שמים. ודי בהערה זו. ואף גם זאת אחר השתיה כדת מעט יותר מהרגלו אם הוא בכדי שיעשה ראוי לו מעט שנות מעט תנומות אחר שתייתו והתועלת מזה שיוכל להתפלל תפלת מנחה ומעריב בכוונה אך יזהר למסור שנתו לשומר מאנשי ביתו להקיצו בעת תפלת המנחה שלא יעבור ח"ו זמן תפלת מנחה גם לא יתפלל בצבור בבית הכנסת ודי בזה. ואחר תפלת המנחה כנ"ל בעודו בבית הכנסת יתוועד עם אנשים שיבואו לבית הכנסת להתפלל מעריב בזמנה ואח"כ ילך לביתו ויכין עצמו לסעודת פורים בשביל אנשי ביתו כמנהג כל העולם שעיקר סעודת פורים קורין לאותה סעודה שאחר תפלת המנחה כי כן הוא דעת קצת פוסקים ראשונים ואחרונים וישב עם אנשי ביתו בשולחן ערוך ובנרות דולקים כמו בשבת קדש ויספר לאנשי בירי מעניני נסים ונפלאות שעשה עם אבותינו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בזמן הזה וכל המרבה לספר הרי זה משובח וימשוך עצמו בסעודה זו של מצוה עד עת תפלת ערבית ואחר צאת הככבים שהוא זמן תפלת ערבית ילך באמצע סעודתו לבה"כ עם בניו דוקא כדי לחנכם ג"כ ויתפלל תפלת ערבית עם הצבור אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש להתפלל תפלת ערבית כנ"ל ואחר התפלה ילך לביתו לשלום וישב עוד עם אנשי ביתו על השלחן לשמוח שמחה של מצוה ואחר גמר הסעודה עם אנשי ביתו ומשפחתו כנהוג ולמודו על השולחן יברך ברכת המזון בכוונה עצומה. ודין הזכרת על הנסים בברכת המזון של סעודה זו מבואר בפוסקים. אחיי ורעי זה הוא דרך הישרה שיבור לו האדם לילך בדרכיו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כל הימים ודי בזה

פרשת פרה ופרשת חודש

בפרשת פרה ובפ' החדש קודם קריאת הפרשיות שלהם יאמר לשם יחוד כו' כנזכר למעלה בפ' שקלים וזכור וישמע הפרשה מתוך החומש בכוונה עצומה כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא. ובהפטרה של (פרשה פרה) יתן הודאה עצומה במחשבתו בשעת קריאתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנחמות הגדולים הנזכרים שם מרוב התשוקה וביחוד בפסוק ונתתי לכם לב חדש וגו'. ובפסוק (ואת רוחי אתן בקרבכם וגו') ובודאי מרוב תשוקתו ע"ז יכול אדם לבוא לידי ירידת דמעות מגודל התשוקה: