יסוד ושרש העבודה ריז

שמחה עצומה עד מאוד בכל רגע שסובל צער הענוי מאפילה ושתיה וחליצת הסנדל על קיום מ"ע מן התורה שמקיים בכל רגע שסובל הענוי ובודאי מי שתקוע בלבו אהבת הבורא ית"ש. ויתעלה לעבודתו חשקו ורצונו שיתארך היום הצום הקדוש הזה כפלי כפלים בכדי שיקיים בכל רגע מצער העינוי מ"ע מן התורה שצוה לו יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כי זה ברור לכל משכיל שאינו דומה מי שמקיים איזו מ"ע שעה מועטת למי שמקיים לאותה מ"ע כמה שעות ודמיון לזה בקיום מ"ע של תפילין אינו דומה מי שנושא תפילין עליו רק שעה מועטת למי שנושא אותם עליו כמה שעות ואתו בדומה לו קיום מ"ע של בסוכות תשבו שבעת ימים וכדומה לו. נמצא לפ"ז אדם שהוא ערום בעבודת הבורא ית"ש ואהבת הבורא תקוע בלבו עבודת ית"ש איך לא ישמח שמחה רבא ועצומה בכל רגע מענוי הצום והתענית על קיום מצות הבורא ית"ש כנ"ל לכן מעת שאדם נעשה חלש מענוי הצום ועמידת הרגלים יחף יכניס שמחה עצומה בלבו על קיום מ"ע מן התורה שמקיים בענוי זה ובכל שעה שיתגדל ויתוסף אצלו הענוי דהיינו בעת תפלת מנחה ותפלת נעילה תתגדל ותתוסף שמחה עצומה יותר בלבו ולפי גודל הענוי כן גודל השכר מבוראנו ית"ש והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת האדם צער הענוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה מאוד הריני מקבל עלי מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה ע"כ. ויכניס תשוקה עצומה בלבו הלואי שיתארך הצום יותר ויותר והגות לבך תבונות מבן חביב התקוע בלבו גודל אהבתו של אביו בכל עת אשר הוא עושה באיזה שימוש קורת רוח גדול לאביו הוא שמח וטוב לב מאד על גודל הנחת שעושה לאביו וכל הקרוב הקרוב אל השלמת השימוש ההוא מצטער בלבו כי קרוב הוא להמנע מאתו עשיית קורת רוח ונחת גדול כזה לאביו ככלות מעשה השימוש ההוא וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מתשוקה עצומה בלבו שיתארך ויתוסיף כהנה וכהנה משך זמן השימוש ההוא בכדי שיגיע לאביו קורת רוח יותר ויותר זאת חקרנוה כן היא. ועתה אחיי שיערו האמת בדעתכם כי כן דרך גבר ירא ה' במצותיו חפץ מאד בתשוקה עצומה נכספה וגם כלתה נפשו בכל דבר שבחובה עליו מאתו ית"ש וזמנו קבוע. שיתארך הזמן זמניהם טובא בכדי להרבות נחת רוח לפניו ית"ש בעשייתן וכל עוד שמתקרב לתשלום המשך זמנו מצטער בלבו על הזמן כי יעבור והנה איננו יכול לעשות עוד בזה נחת רוח לאבי שבשמים ית"ש ויתעלה זכרו לנצח ומה גם בגודל מצוה זו של ענוי יה"כ שמאהבתו ה' אותנו ומחמלתו עלינו צוה עלינו בעשה ולא תעשה ועניתם את נפשותיכם בעצם היום הזה לחקת עולם לכפר על בנ"י מכל חטאתם אחת בשנה ראוי לכל אדם בכל עת אשר הוא רואה כי חלפה אורה ועונתה לא יגרע מיום הקדוש הזה כי ינטו צללו ערב והלילה משתמש ובא דשלימא ליה עבידתיה עבודת הקדש של מצוה זו להכניס צער בלבו הן תרבו הימים שימנע מאתי עשיית נחת רוח גדול הזה ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ובודאי בכוונה זו יהיה נקרא בן חביב לאביו שבשמים. אך אדם המצפה בכל עת ובכל רגע מתי יעבור אותו רגע מהענוי ובבקר יאמר מי יתן ערב יתקרב להפטר מהענוי ובודאי האדם הזה אינו מקיים מ"ע זו בשמחה ומאהבת הבורא ית"ש ויתעלה ובודאי אינו מקבל חלק מאלף אלפי אלפים משכר שמקבל האדם המכוין כוונה זו בשמחה עצומה ועל כל זה אף שהיה כוונת שניהם רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק כגבוה שמים מעל הארץ יוכל להיות לעת ערב לאחר התענית אפשר שיזדמן אכילת שניהם ברגע א' ובודאי אם היה מתישב בדעתו על רוע כוונתו ביום ההוא במצות עשה של הצום הנורא הזה היה אוכל את בשרו בשיניו על גודל צערו וכאבו על אשר תאבד ממנו שכר גדול של הענוי לאין ערך וקץ ותכלית בעולם שכלו ארוך מחמת גרעון כיסוף כוונתו כנ"ל ומה בצע שנכספה וגם כלתה נפשו לחסרון היום ויגיע הערב ויפטר מענוי הצום הלא כ"כ היה סובל הענוי ממש כמו זה ששמח בלבו שמחה עצומה בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה בקיום מ"ע זו בכל רגע רק ההפרש היה ביניהם שזה היה שמח וטוב לב כל היום באהבת הבורא ית"ש ויתעלה בקיום