יסוד ושרש העבודה רטו

העבודה שבמחזורים שלנו לא נתבארה בהם כל פרטי סדר העבודה וביחוד שלא נתקנה בל' קלילא למען ירוץ כל קורא בו וכמעט שגם כמה לומדים אינם מבינים כלל פי' המלות של כל סדר העבודה שבמחזורים ע"כ באתי לעורר לב האדם לטוב לו שיזהר קודם יה"כ ללמוד פי' המלות. ועכ"ז מי שרוצה לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה ולסדר סדר עבודת י"כ על מכונה עם כל פרטיה יסדר אותה בנוסח אתה כוננת כי שם נתבאר היטב כל סדר העבודה בכל פרטיה ונוסח זה דאתה כוננת הובא גם כן בטור סי' תרכ"א וגם בעל העיטור כתב וז"ל ושמענו סדר העבודה בל' משנה כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי עכ"ל. ונמצא בספרים יוסי בן יוסי זה היה כ"ג בבית שני והוא חיברה. גם הב"י בסי' תרכ"א מגיה קצת טעות ושבושי' בנוסח זה דאתה כוונת ועי"ש. גם האריז"ל מביא סדר העבודה דנוסח אתה כוננת. ונוסח זה תמצאנו בספר חמדת הימים פ"ז דמוסף יה"כ לכן ראוי לאדם שיתנהג בדרך זה והוא כשיתחיל הש"ץ לנגן הפיוט נחשב כצג באיתון דחות בפללי עקלתון כו' יתחיל לומר נוסח אתה כוננת בספר חמדת הימים ובודאי יוכל לסיים כל הנוסח קודם שיגיע הש"ץ לשבח של אמרו לאלקים ויוכל ג"כ לומר השבח הגדול הזה עם הצבור. אך ראוי שקודם י"כ יעיין אדם כל הנוסח עם פירושה בספר חמדת הימים בכדי שיהא פירושה רגיל בפיו בי"כ. ואף שאמר כל סדר העבודה דאתה כוננת יאמר גם כל סדר העבודה שבמחזור ואל יפרוש עצמו מן הצבור ח"ו ולהתודות ג"כ עם הצבור בנוסח וכך היה אומר אנא השם חטאתי כו' וכל ג' הוידוים ולפול על פניהם ג' פעמים עם הצבור אך בנוסח אתה כוננת שאמר מקודם אף שאמר נוסח היו כורעים ומשתחוים לא יפול על פניו ביחיד. (ויאמר) האדם כל סדר העבודה בכוונה עצומה ויכוין בזה לתת נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש כי בסדר העבודה שאנו מסדרין עתה בשיח שפתותינו תחת קרבנותינו אנו עושים נחת רוח לית"ש ויתעלה. (אחיי) ורעי איך ומה צריך האדם להתעורר בבכי גדול ועצום בשעה שהוא אומר (והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול כו') על העדר הכבוד הגדול של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שהיה אז בירושלים כשהיו שומעין את השם הנכבד והנורא יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה וכל העם העומדים אז בעזרה נתנו כבוד גדול לקדושת שמו הגדול והנכבד ונפלו על פניהם ואמרו בשמחה רבה ועצומה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובזה נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול והנורא בכל העולמות העליונים והתחתונים ומיום שחרב בית מקדשנו נהפך זאת לתוגה ולא עוד אלא שאנו גורמין בעונותינו ובפשעינו חילול שמו הגדול כביכול ואנה נוליך חרפתינו אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה וארז"ל כל דור שלא נבנה בי"המק בימיו כאלו נחרב בימיו ואיך לא יעורר לבו טהור אל הבכי גדול ועצום ואנינות גדול בלבו על זה וביחוד כשנופל על פניו ואומר היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם יבכה בכי גדול כנ"ל ואין דומה כלל כוונות ג' כריעות הללו של סדר העבודה לכוונת כריעה הראשונה של עלינו לשבח כי בכריעה של עלינו לשבח צריך אדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש של הבורא ית"ש ויתעלה ויתן במחשבתו הודאה עצומה ליתברך שמו ע"ז כמבואר למעלה בתפלת החול עי"ש אבל בג' כריעות הללו של סדר העבודה חיוב גדול על כל איש ישראל לבכות בכי רב ועצום על שלעת עתה נעדרה עבודתו ב"ה מירושלים כנ"ל. ודי בהערה זו וכשיתחיל כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו יעורר לבו אל הבכי גדול ועצום מאד באשרי עין ראתה כל אלה כו' עד סיום כל התפלות שקודם הסליחות וביחוד בעניני העדר השכינה הקדושה מאתנו כגון באשרי עין ראתה זבול המתוכן חי בו שכן. (אח"כ) סליחות וראוי לאדם לעורר לבו אל בכי רב ועצום בסליחה של אלה אזכרה ונפשי עלי תשפכה וכו' והיא ג"כ סליחה דערב ר"ה וידוע סגולת הבכי עליהם מגמרא הקדושה ומז"הק שהובא למעלה וכוונת הבכיה דסליחה זו מבואר למעלה בער"ה ובקינה ארזי הלבנון בט"ב. אחר כך יאמר הבקשות