יסוד ושרש העבודה כא

הריני מוכן ומזומן לקיים שני מ"ע מן התורה שצוני בוראי ית"ש מ"ע של הוכח תוכיח את עמיתך ומ"ע של ואהבת לרעך כמוך. גם אם שמע שיגיע לחבירו איזה היזק אם לא ישמור א"ע מדבר אחד אז חיוב גדול עליו במ"ע זו של ואהבת וגו' להגיד לחבירו ולזרזו שישמור עצמו מדבר ההוא שיוכל להגיע לו ההיזק מזה וקודם שיאמר ויזרז אותו יאמר בשמחה עצומה הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע מן התורה של ואהבת וגו' ובזה יש שורש ג"כ מענין של השבת אבדה כי כל אלו המצות מענין א' וטעונה ופריקה ודומיהם ויזהר האדם מאוד שלא ימנע עצמו מדבורים כאלה וכיוצא. וז"ל הזה"ק פ' תזריע דף מ"ו ע"ב כמה דעונשא דהאי ב"נ בגין מלה בישא כך עונשין בגין מלה טבא דאתי' לידי' ויכול למללא ולא מליל בגין דפגי' כו' ודי בזה ובכלל מ"ע זו הוא ג"כ אם רואה בגד חברו מונחת על הארץ יגביה מעל הארץ ויאמר בפה מלא הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע של ואהבת גו' וגם השבת אבדה באמור שצוני יוצרי ובוראי ית"ש כי בוודאי אם היה בגד שלו מונח על הארץ היה מגביהו בכדי שלא יפסד. ומדברים שהצגתי לפניך יקיש האדם לכל הענינים. אך זה ברור ופשוט שחין אדם יכול לבא אל קיום מ"ע של ואהבת לרעך כמוך על אמתותה ועל תכליתה בשלימות ותמידות אם לא עמד על המדרגה של קיום מ"ע זו בצדק תשפוט עמיתך על תכליתה בשלימות ובתמידות כי המה תלוים ואחודים זה בזה. ולהבין זה הוא פשוט דהיינו שרואה בחברו שעשה איזה מעשה או יצא מפיו איזה דבור שלכאורה הוא נגד רצון הבורא ית' יש לדין אותו תיכף לכף זכות ויחשוב במחשבתו בזה"ל הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך ויתאמץ בהתאמצות גדול במחשבתו למצוא לו איזה זכות במעשה או בדיבור ההוא ואז כשהוא צדיק בעיניו בוודאי יתאמץ לו ג"כ לעשות רצונו באיזה ענינים שיהיה ביכלתו ולקיים בזה מ"ע של ואהבת וגו' ואף שהיה טועה בדבר זה במה שדן אותו לכף זכות עכ"ז עשה רצון הבורא ית' שצוה ע"ז במ"ע בצדק תשפוט עמיתך ובוודאי עשה בזה נחת רוח לפניו ית' בקיום מ"ע זו. אך אם לא דן אותו לכף זכות על המעשה או על הדבור ההוא ונתחזק בעיניו בחזקת רשע בוודאי מאז והלאה לא יתאמץ בשבילו לעשות לו איזה טובה בכל יכולתו בעת הצטרכותו אז עובר ג"כ על מ"ע של ואהבת וגו' כנ"ל. גם הגמרא הקדושה והזה"ק מלאים על כל גדותיו מזו העבודה שרצון הבורא ית' ויתעלה שילמדו סנגורים בתמידות על בניו עם קדוש אף בשעה שאין עושין רצונו של מקום ב"ה ולמדו מגדעון ומהושע ומאליהו כדמיון האב שיש לו בן שאינו הולך בדרך טובה יודה ע"ז כל בר שכל שעכ"ז רצון האב שילמדו בני אדם על בנו זה תמיד סנגורי' ולדון אותו לכף זכות ובודאי אם ישמע מאיזה אדם שלמד עליו חובה דבר זה הוא על אפו ועל חמתו כ"ש בהבורא ית"ש שהוא טוב ומטיב לכל ולא ידח ממנו נדח שרצונו שילמד על בניו סנגורים ולדון אותם בתמידות לכף זכות ושכרו שמן השמים ידונו אותו ג"כ לכף זכות כמרז"ל בשבת ד' קכ"ז ת"ר הדן את חברו לכף זכות דנין אותו לכף זכות. וז"ל זו"ח ד' כ"א ע"ב אר"א אע"ג דיהוי צדיקא רבא מכל עלמא ויימר בישא קדם קב"ה או דלטורין על ישראל עונשיה סגי מן כלהון ולא אשכחנא צדיקא טבא כאליהו בכל דרא ומשום דאמר דלטורין על ישראל כו' דכתיב כו' בי' שעתא אבאיש סגיא קמיה. ת"ח מה כתיב ביה וימצא מראשותיו עוגת רצפים מהו רצפים אמר קב"ה כדין יאות למיכל מאן דאמר דלטורין על בני כו' א"ר יצחק לא אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכותן של ישראל תמיד וכל מי שעושה זכות הוא מקדים ואומר לפני הקב"ה כך וכך עשה עכשיו פלוני ואינו זז משם עד שיכתבו זכותו דההוא גברא דכתיב כו' עכ"ל הזה"ק בקיצור ונחזור לענינינו שאם אדם אינו מקיים ח"ו שני מ"ע אלו על אמתותם בשלימות לבד מה שהוא מבטל כמעט בכל עת שני מ"ע אלו מן התורה ממעט גם נחת רוח מהבורא ית' בתמידות כנ"ל ולא עוד אלא שעבירה גוררת עבירה רח"ל לעבור על כמה לאוין על לא תשנא את אחיך בלבבך ולאו של נקימה ונטירא וכיוצא. וזה ברור אם ירגיל אדם א"ע לקיים שני מ"ע אלו בתמידות על מכונם ואמתותם בכל הענינים