יסוד ושרש העבודה קצז

אתי להרהורי בלילא ויזהר מאוד שלא יסתכל במראה ולא יסלסל בשערי' כי בזה מגרה בעצמו יצרו. וגודל עון ועונש של הסתכלות במראה והמסלסל בשערו העתקתי מאמרי הזה"ק בשער הכולל פרק ה' בעז"ה. גם ארז"ל במסכת אבות אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו כו' וביחוד בימי נדותה צריך האדם מאוד ומאוד להתרחק מלדבר אם אשתו וביותר מענין יום הטבילה אימתי יהיה כי עי"ז בנקל יכול לבוא לידי הוצאת זרע לבטלה ר"ל מפאת דבורו בענין זה ואזהרה זו מבואר בזהר הקדוש בהקדמת בראשית ד' ח' ע"א

פרק רביעי ימי הסליחות

הנה עת לחננה כי בא מועד ימי הסליחות והמה בכלל ימים נוראים ועינים להם לו יראו שכל איש ישראלי אפי' קל שבקלים מתעורר בצדק להחזיק לבו בימי הסליחות לילך להתפלל בבה"כ ולומר מזמורי תהלים יותר מכדי הרגלו בכל השנה גם ענות אדם נפשו בו בכמה תעניתים ואיש כמתנת ידו ליתן צדקה וביחוד ת"ח מנדדים שינה מעיניהם נערים וזקנים יחדיו מעוררים לבם הטהור בהתמדת הלמוד לעמוד בבית ה' בלילות וע"פ רוב עוסקים כל הלילה בלימוד גם בקימת חצות אף מי שלא היה רגיל כ"כ בזה כל השנה אך בימים אלו מעוררים עצמם חצות לילה לקום להודות לה' ולאונן ולקונן על חורבן בהמ"ק מזה יבחנו דברי אמת שגם בעולמות ה עליונים התעוררות גדול בימים אלו כדאיתא בגמרא אי אינהו לא חזו מזלייהו חזו לכן כל אדם יעורר לבו הטהור בימים אלו יותר ויותר בבכי יבא ובתחנונים יוביל שי למורא וקומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך בתקון חצות ועל חרבן בית מקדשינו ותפארתנו תנו כי הבכי על ענין זה היא סגולה נפלאה לטהר כתמי העונות של אדם ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה בכוונה יתירה מכל השנה גם בברכת הנהנין וברכת הודאה בכוונה יתירה גם למעט בתענוגי אכילה ושתיה בכל האפשרי כי זה כל אדם חייב בכל השנה לקדש עצמו במותר כמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים וכ"ש בימים המקודשים והנוראים אלו גם להרבות בטהרה טבילה בכל האפשרי כי זה עיקר טהרת נפש גם בכל השנה וביחוד אם בלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מטומאת הזיוג יזהר לטבול בו ביום קודם תפלת שחרית וז"ל בז"ח דף י"ד ע"ד ובחג נדונין על המים על שהם מבזים בנטילת ידים ועל שהם מזלזלים במקואות ובטהרות שהם במים ועל כך נדונין על המים על ענין המים עכ"ל. גם להרבות בתעניתים כפי יכלתו וגודל מעלת התענית מבואר בגמרא הקדושה ובזה"ק בהרבה מקומות הנה יום ענות אדם נפשו בתענית בודאי כל אדם אינו חייב אלא כשעורו אם ידע אינש בנפשיה שיכול לסגף עצמו בתעניתים בודאי מוטל החיוב עליו וכל המרבה ה"ז משובח. ואף מי שיודע בחולשות גופו שאינו יכול לסגף עצמו כלל בתעניתים החיוב לסגף א"ע בכל מה דאפשר דהיינו למעט באכילה ושינה ולהרבות בלמודו. וכתבו ספרי יריאים מי שמפסיק באמצע אכילה בעודו בגברות התאוה לאכול וכובש תאותו וכוונתו למען השם יתעלה ויתרומם נחשב לו כאלו התענה יום שלם. גם שמעתי רבים שמקבלים עליהם מר"ח אלול שלא יתחככו ויסבלו היסורים ויקבלו באהבה למען שמו הגדול לכפרת עונותיהם שהכעיס בהם להש"י ויתעלה ודבר זה הוא סיגוף גדול ועצום מאוד. ורבים וכן שלמים נוהגים שמקבלים עליהם מר"ח אלול שלא ידברו שום שיחת חולין ואשרי חלקם כי אין כל דבר בעולם לטהרת הנפש כמו בלימת פיו משיחה בטלה. גם הוא תועלת גדול מאוד ומאוד לכוונת התפלה שאין מבלבלין אותו מחשבות זרות צא ולמד גודל מעלת הבולם פיו משיח' בטילה ממ"ש האריז"ל. וז"ל מי ששומר עצמו בשתיקה ארבעים יום רצופים בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק עכ"ל וע"ז ידוה לב כל הדווים ודי בזה גם יזהר האדם שלא יקפיד בביתו על שום דבר שאינו נוגע ליראת ה' בין קטן ובין גדול האריז"ל. גם כתב האריז"ל להנצל מכרת להיות נעור כל הלילה ולא יישן כלל