יסוד ושרש העבודה קצא

אחיהם הנחמד שנהרג וגם לא על צרתו ואז מוסיפין לו הוי על הוי וצער על צרתו והנמשל מובן מפאת עצמו. ודי בהערה זו

חודש תמוז כוונת תענית י"ז בתמוז

הנה זה הצום הוא אחד מד' צומות הנזכרים בפסוק כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ונתבארו בגמרא הקדושה ובפסוקים וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד מבית ראשון ונבקעה העיר הקדושה ירושלים. ונכנסו בה חיל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם. ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל. וחיוב גדול על האדם בתענית זה לאונן ולקונן ולהצטער מאוד על כל המאורעו' ההם שמהם כביכול הגיע צער גדול להבורא ית"ש ויתעלה ושבר גדול לבניו כידוע וזהו עיקר ושורש התענית וכל זה יש לו לאדם להעלות על לבו כמעט בכל רגע של יום תענית זה ולקונן ולהצטער בלבו מאוד על כל אלו הנ"ל. וזה היום תחילת בין המצרים וכתב האר"י ז"ל כל אותם הימים שבין המצרים ישב לארץ אחר חצי היום ויבכה ויקונן על חרבן הבית ובימים ההם לא יביא אדם עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו אפי' בשבת עכ"ל ונהגו להתאבל בין המצרים איש איש כפי יראתו מהבורא ית"ש ועיין ג"כ בש"ע סי' תקנ"א. וראוי לאדם לסגף א"ע בכל מה דאפשר ואל יקל בעידונין ח"ו שלא יסיח דעתו מאבלות ודרז"ל ע"פ שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה שכל המתאבל על ירושלי' זוכה ורואה בנחמתה ושאינו מתאבל כו' רחמנא לצלן. ויזהר האדם מאוד ביחוד בימים אלו למעט בשיחה בכל מה דאפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק ואיסור זה הוא גם בכל ימי השנה מדינא דגמרא והובא ג"כ בש"ע סי' תק"ס ס"ה ודי בהערה זו בישראל ראיתי שערורי' אין איש שם על לב התנהגות המון עם שבערב ר"ח אב אין מתענין כלל בכדי להפסיק מבעוד יום באכילת בשר קודם הט' ימים

פרק י"ב חודש אב

ארז"ל בגמרא הקדושה משנכנס אב ממעטין בשמחה. וראוי לאדם מאוד שיתנהג בימים אלו בשתיקה רק בדבור ההכרחי שלא יבא ח"ו לידי שחוק ושמחת הלב ויפנה לבו רק אל האבלות של חרבן הבית. וראוי לאדם להעמיד עצמו עכ"פ בט' ימים שמר"ח עד אחר התענית מתענוגי אכילה ושתיה בכל מה דאפשר ולכוין בזה לאונן ולקונן על חרבן בה"מק ועל שבר גדול שאירע לעם הישראלי בימים האלו ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. וכבר נהגו רבים וכן שלמים יראי השם שמר"ח עד ת"ב מתענין בכל יום ויום ואחר התענית אין אוכלין שום תבשיל רק פת חרבה ואשרי חלקם. וביותר בערב ת"ב ראוי מאוד לאדם למעט סעודתו בכל מה דאפשר יותר מכל שבעת הימים שלא יאכל רק תבשיל אחד אף קודם חצות כי כדאי הוא בית אלהינו ית"ש ויתעלה למעט מתענוג כל דהוא. ודי בהערה זו

כוונת תענית ט"ב וכל התנהגותיו

אחר סעודה המפסקת קודם שילך לבה"כ יקבל על עצמו התענית ויחלוץ נעלו מעל רגלו ויענה ויאמר בז"הל הריני מקבל עלי תענית של ת"ב באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כפי שצונו חז"ל והריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע ול"ת שצונו יוצרי