יסוד ושרש העבודה קצ

וקודם תפלת שחרית יטבול במקוה ודי בזה. וקריאת מגילת רות בחג השבועות נזכר ב"א דס"ו ע"ד וז"ל תקינו רבנן למגילה זו בשבועות בזמן מתן תורה כו' עכ"ל בקיצור וב דאי ראוי לקרותה בכוונה. אחיי ורעי זרע ברוכי ה' בנים חביבים למקום מה מאוד ראוי לאדם בחג הקדוש הזה זמן מתן תורתינו הקדושה החמוד' והגנוזה אלפים שנה לשמוח בלב בו יותר מכל החגים כדאמר רב יוסף אי לאו האי יומא קא גרים כמה יוסף איכא בשוקא וראוי לאיש ישראלי שיתעורר עצמו ביום הקדוש הזה הן באמצע התפלה הן בלמוד וביחוד בעת אכילה ושתיה להכניס שמחה עצומה בלבו ובמחשבתו ויתן הודאה עצומה להבורא ית"ש ויתעלה שנתן חלקו וגורלו ג"כ מעם הישראלי וזיכה אותו לעבדו ולשרתו בלמוד תורתו הקדושה ובשמירת מצותיו הקדושים והנעלמים יסודותיהם בעולמות העליונים הקדושים לאין קץ ותכלית. ודי בזה

פרק י"א כוונת תענית כ' סיון

מודעת זאת מגמרא הקדושה ומזהר הקדוש שעבודת התענית היא עבודה גדולה וחשובה מאוד לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כי בהתמעט חלבו ודמו על ידי התענית כאלו את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחוח לה' יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד אך אליה וקוץ בה שאם אדם מתענה ומסגף את עצמו כמצות אנשים מלומדה ואינו שם על לבו לדעת מה זה ועל מה הוא זה התענית והצער. הכזה יהיה צום יבחרהו הבורא יתברך שמו ויתעלה כהקטרת חלבים ואמורין ע"ג כו' רק הוא מקבל שכר על הפרישה שאינו פורש את עצמו מן הצבור ומקיים גזירת ותקנות קדמונים כגון תענית של כ' סיון ושאר ת"צ כי עיקר ויסוד תענית כגון זה של כ' סיון שהיה עת צרה ליעקב גזירות גדולות בשנת ת"ח ות"ט לאלף הששי ונהפך דמן של אומה הישראלית והגדולים אשר היו בארץ בדור ההוא גזרו ע"ז תענית וקבעו בכי' לדורות יום אחד בשנה ושורש התענית של ענין זה מפורש בתורתינו הקדושה פ שמיני במיתת נדב ואביהו כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' הרי לפניך מפורש יוצא מזה שעל מיתת הצדיקים חיוב מוטל על כל איש ישראל לקונן ולבכות ולהצטער לכן עיקר התענית זה של כ' סיון לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ב"ה וב"ש ובודאי היה מזה להבורא ית"ש צער גדול כביכול ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה ועושים מצותיו הקדושים כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה והיה מגיע לית"ש ויתעלה נחת רוח גדול מזה ואין שכחה לפניו ית"ש צער זה של הריגת בניו הנחמדים. גם על הצער ויסורי הגופים שנהרגו אז יש לנו להתאונן ולקונן ולהצטער ע"ז הרבה מאוד וכוונה זו לא יעדר מאדם כל יום התענית ובודאי יחשב לו לעבודה גדולה ועצומה מאוד להבורא ית"ש ויתעלה ושכרו הרבה מאוד וזולת זה השכר שנחשב לו כאלו הקריב חלבו ודמו ע"ג המזבח אף גם זאת כי נטל עליו שכר גדול ג"כ על שהיה מצטער ומקונן על העדר הנחת מהבורא ית"ש כביכול ולהמשיל הדבר אחים שאהב אביהם אותם בתכלית האהבה ונהרג אחד מהם ע"י יסורים קשים ומרים הנה השכל מחייב שהאחים הנשארים יבכו ויצטערו ויקוננו על צרת אביהם שהגיע לו צער גדול מבנו הנחמד שנהרג ואם היה חי בודאי היה אביו מתענג ומשתעשע בו ועתה אבד מאתו התענוג והשעשוע ההוא ובודאי חיוב גדול על הבנים להצטער על צרת אביהם וגם יש להם להצטער על אחיהם האהוב שנהרג וסבל יסורים קשים ומרים במיתתו ובודאי אם אביהם יודע מצער בניו על צרתו. זאת נחמתו בעיניו וצערו נקל מעליו קצת כידוע שצרת רבי' חצי נחמה ונהפוך הוא באם יודע לאביהם שאינם מצטערים על צרת