יסוד ושרש העבודה קפז

גם האריז"ל מזהיר מאוד על זהירת משהו חמץ בפסח. וכתב שיחמיר האדם בכל החומרות של כל הפסוקים והזהיר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. עכ"ל. וע"כ כל שבעת הימים ראוי לאדם למעט באכילת מצה אף שהיא שמורה משעת קצירה כי אינך יודע איזה מהן יכשר ממשהו חמץ בשעת אפיה ותפק לרעב נפשך בשאר מאכלים ובמיני לפתן. גם נהגו יראים ושלמים שאין אוכלים מצה שבא עליה מים אחר אפייתה. כל אשר יעשה משקה מדבש שבכלים קטנים הנמכרים בשוק ראוי להזהר מלשתותם שנתברר שמערבין בהם קמח. ואף מדבש הנעשים מחביות גדולים ראוי לאדם למעט בשתיתו בכל מה דאפשר וביחוד ממשקה קווא"ס שעושין מיאגודע"ש או מתפוחים ראוי לכל ירא וחרד להרחיק משתירו כי ע"פ רוב נמצאים בתוך החביות גרעינים חמוצים

פרק ח' ליל י"ט שני וספירת העומר

אחר ערבית דליל ב' של פסח ע"פ כתבי האריז"ל לא יספור ספירת העומר בב"הכ עם הצבור אחר תפלת ערבית קודם הסדר כי תיקון מצוה זו על סדר תקון העולמות העליונים הקדושים אינה באה כי אם דוקא אחר גמר כל הסדר בכל הלכותיו. אך בשאר ימי ספירה יזהר לספור דוקא עם הצבור בב"הכ. וערבית תפלה בזמנה מצוה בכל השנה ומה גם בימי העומר כדי לספור ספירת העומר עם הציבור, יזהר האדם במצות ספירת העומר. וז"ל הזה"ק פ' אמור דף צ"ז ע"ב תא חזי כל בר ישראל דלא מני חושבנא דא אנוו שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדי למהוי לי' חולקא באוריתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא כו' עכ"ל בקיצור. והתבוננת על מקומו והננו אוזן מלין תבחן מזה גודל ענשו ר"ל להמבטלה וגודל שכרה להמקיימה. אך אם קיים עשה שבה ע"ד מצות אנשים מלומדה הוא קיים ולא קיים כלל כמבואר למענה בשערים הקודמים כראי מוצג בראיות ברורות וביחוד במצוה זמנית זו של ספירת העומר שהמעיין בזה"ק ובכתבי האריז"ל עיניו יראו ועפעפיו יבחנו גודל מעלתה ובתקונים הנעשים בקיומה ואיך ומה ראוי לאדם להכין את לבו ומחשבתו אל עוצם הכוונה. אך לאו כל מוחא סובל דא לכוין כוונת האריז"ל. לכן אין טוב לאדם כ"א להתקין את עצמו לתפלה לעני כי יטיף מלתו על לשונו אמורה על עניות דעת בזה ומקודם להכניס אמונה שלימה ואמיתות עכ"פ בלבו שהלא הוא כמוס סוד ה' ליראיו במצוה זו ובקיומה יעשה בהם תקונים נפלאים ונוראים וע"ז יתפלל תפלה קצרה שיהא חשוב מצוה זו בעיני הבורא ית"ש כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כה"ג ויאמר לשם יחוד כו' ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד וכשיסיים (על ספירת. העומר) יכוין לבו אל שמחה עצומה יותר בעת עשיית המצוה דהיינו בעת שיאמר

היום יום אחד לעומר

ויכוין במחשבתו שבתיבות אלו שיוצאים מפיו עושה תקונים גדולים ונוראים ויכוין ג"כ לתת בזה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ויאמר י"ר כו' שיבנה בית המקדש כו' ושם נעבדך כו' וערבה כו' ויתפלל אדם תפלה זו על בנין בהמ"ק בשברון לב מאוד ומקירות לבו אל הבורא ית"ש ויתעלה שיבנה בהמ"ק ב"ב ונוכל להקריב בה כל הקרבנות בכדי לתת בזה נחת רוח לית"ש ויתעלה זכרו לעד וזהו עיקר הכוונה של תפלה זו. ותפלה זו היא המשך אל תקון הספירה ובאה חובה על האדם תיכף אחר הספירה ועושה בה ג"כ תקון גדול בעולמות העליונים כתבי האריז"ל. לכן יזהר האדם מאוד בכוונתה. ואחר תפלה זו יאמר (מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו) כו' בכוונה עצומה עד מאד ואמירתה ג"כ מתקוני