יסוד ושרש העבודה קעו

על כל הנ"ל כוונת עצומות ונוראות. אח"כ יאמר על הסדר שנדפס. בסדורים ואחר הסדר ינער בשולי בגדיו

פרק שני

זאת עולת חודש בחדשו לחדשו השינוי לשנות בגדיו בר"ח שילבש האדם איזה מלבוש חשוב וסימנם חמ"ש חליפות שמלות חמ"ש ר"ת חודש מועד שבת יחלף שמלותיו כן כתוב בספרים. וממה שנמצא בתקונים שאף בר"ח מקבל אדם נשמה יתירה בודאי ראוי וישר להלביש בגד חשוב כנ"ל. וז"ל התקונים תיקון כ"א דף מ"ו ע"א נשמתא יתרא בשבת וביומין טבין ובכל מוספין איהי אמא עלאה תוספת רוח הקודש עכ"ל בקיצור. הרי כתב בלשונו הקדוש ובכל מוספין היינו בכל יום שיש בו מוסף ודי בזה. (הנה) כי כן יברך גבר בהמ"ז ויתפלל תפלתו בכל הימים מהראוי להיות בכוונה עצומה וביותר צריך לזרז ולהזהר בתפילות ובהמ"ז של יום ר"ח בכדי שלא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא כי זה ברור אם האדם מתפלל תפלת י"ח או מברך בהמ"ז בכוונה עצומה בודאי לא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא אך אומר השכחה מפאת חסרון הכוונה הוא. ויזהר לומר תפלת יעלה ויבא בכוונה עצומה ודי בהערה זו. אחר תפלת שחרית יכוין עצמו לקרות הלל בצבור כי רבו הדיעות בפוסקים בברכת הלל ביחיד ולבד זה עיקר הודאת ההלל מצותה דוקא עם הצבור לכן יזהר האדם ביחוד בר"ח להקדים לבוא לבה"כ בכדי שיוכל להתפלל עם הצבור ולקרוא עמהם הלל. (וקודם) קריאתה יאמר לשם יחוד כו' ולקיים בקריאתה מ"ע ול"ת הנ"ל (ויברך הברכה בכוונה ובשמחה עצומה על שזכה למצוה זו להודות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ונוסח האריז"ל לקרוא את ההלל. הנה אחיי ורעי אהובי נפשי בודאי תקנת חכמינו ז"ל שתקנו לנו אמירת ההלל בכל ימים הקדושים עיקר כוונתם אל ההודאה והשבח שיתן האדם באמירת מזמורים אלו להשם יתעלה ולכן נקרא בגמרא הקדושה אמירת מזמורים אלו בימים ההם הלל שפירושו שבח והודאה לכן יזהר האדם שיתן לבו ומחשבתו אל השבחים וההודאות הנזכרים במזמורים אלו להשם יתעלה וישמח שמחה עצומה עד מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ולא יוציא התיבות בפיו ובשפתיו לבד. ודי בהערה זו

כוונת הלל

הללויה הללו עבדי ה'. ראוי שישמח האדם שמחה עצומה עד מאוד על שזכה גם כן להיות נקרא עבד ה' לשבחו ולהודות לו ית"ש ואמירת שבחים של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאד עד שמרוב השמחה כמעט יבטל ממציאותו הגשמי בשבחים אלו על גדולתו ורוממותו ית"ש ויתעלה. (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) וגו' זולת פי' הפשוט ראוי לאדם ג"כ לכוין פי' הזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ה ע"א וליקח מפירושו מוסר גדול בלבו להיטיב מעשיו. וז"ל (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) דאסתלק מעל כרסיא יקרא ולא אתגלי לתתא בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אנון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגא לקבליהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו ולא אשגחא עלייהו בגין דצדיקי' אנון יסוד' וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"ל ודי בזה. בצאת ישראל ממצרים מזמור זה יאמר אדם במתון גדול ואמירת גבורותיו ונפלאותיו של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאוד ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בכולם. (מלפני אלהי יעקב) יכניס שמחה עצומה בלבו