יסוד ושרש העבודה טז

מאנשי בה"כ שהיה רגיל לבא תמיד ועכשיו לא בא יכניס האדם צער גדול בלבו על שנחסר העבודה והנחת רוח מיוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שהיה מהראוי לבוא לית"ש מאדם זה דהיינו בענייתו קדיש וברכו וקדושה עם הצבור ושארי עבודו' כיוצא בהן ומה גם ת"ח שהיה רגיל ללמוד תורה בקביעות ועכשיו מוטל על ערש דוי ר"ל יכניס צער גדול בלבו על שנחסר העבודה ליוצרנו ובוראנו ית"ש מת"ח זה וכן להיפך כשרואה חבירו מתפלל בכוונה עצומה מאוד או שרואה כוונתו העצומה בכל העבודות שיכלו להיות שמעבודות ההם בא נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה יכניס בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה מאוד ע"ז. וכן שמעתי דוגמת עבודה זו על אדם גדול ומפורסם ר' משה איזיער ז"ל כששמע שנולד בן זכר בעירו היה שמח שמחה גדולה ואמר נולד עבד להבורא ית"ש כי מן הסתם יבא מן הילד כשיגדל נחת רוח להבורא ית"ש שרוב עמינו עם קדוש רובם כשרים ועובדי ה' המה. ואף שנשמע שנולדה נקבה בעיר יש ג"כ לשמוח שאף מנקיבה בא נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש שמשבחים להבורא ית"ש ויתעלה כשרואים איזה נפלאות וגבורות הנעשים בעולם וגם מתפללים אליו ית"ש אודות פרנסתם מגדלות בניהם לת"ת ומחנכים אותם ג"כ למצות הקדושים. וגם ברב עם הדרת מלך, וז"ל הזה"ק פ' תרומה ד' קס"ד ע"א ברב עם הדרת מלך אלין אנון ישראל דכתיב בהו כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כו' וכד אנון סגיאין בחושבניהן יקרא דקב"ה איהו דהא עלאין ותתאין משבחין שמיה דמלכא עילאה ומשבחן ליה בגין עמא קדישא דא כו'. וע"ד ברוב עם הדרת מלך הדורא איהו דמלכא עלאה קב"ה עכ"ל. וכ"ש שמוטל על אבי הבן היולד עצמו לשמוח שמחה עצומה בלבו וליתן הודאה עצומה להבורא ית' שמו שזיכה אותו בבן להיות עבד ה' ויבא נחת רוח להבורא ית' מיוצאי חלציו וביחוד כשיגדל קצת כשיכול לחנכו אז במצות וביחוד כשיתן אותו למלמד ללמוד תו"הק וגם כל ימי חייו בכל עת אשר עולה על לבו של אביו מלמוד תו"הק ומעשית מצות של בנו יכניס בלבו שמחה עצומה כנ"ל וגם בעת שבנו מברך איזה ברכה או עושה איזה מצוה וגם אם רואה או שומע מבני אנשים אחרים יש להכניס שמחה בלבו שמזה בא נחת רוח להבורא ית' שמו וכן כיוצא בדברים האלו וכן להיפך כשמת בר מינו איזה ילד יש להכניס צער גדול בלבו על שנעדר הנחת רוח מבוראנו ית"ש שהיה מהראוי לבא מהילד כשהיה נתגדל וגם יש להשתתף ולצער עצמו על צערו של אביו ולחשוב בלבו שאיש הישראלי מעם קדוש יש לו צער כזה על אודות בנו. וביחוד אם בר מינן ימות ח"ו איזה ת"ח שבוודאי נעדר נחת רוח גדול מבוראנו ית"ש ויתעלה מלמוד תו"הק ומעשיות מצותיו יכניס צער גדול בלבו ע"ז ולהוריד דמעות על כוונה הנ"ל כי מה שאמרו בגמרא כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו בוודאי אין כוונת הגמרא הקדושה על העדר האדם כשר כי מה יתן ומה יוסיף להמת בבכיתם והצטערתם על העדרו מהעולם אך בוודאי כוונת הגמרא עיקר הבכיה והצער על ההעדר הנחת רוח שהיה בא אל הבורא ית' מאדם כשר הזה שמת ודי בזה. וגם כשיש איזה חולה בעיר ר"ל אף איזה ילד ובפרט ת"ח שנפל למשכב ח"ו צריך האדם לחקור לידע שם אמו ולהתפלל עליו בכל הג' תפלות של יום וכוונת התפלה יהיה רק על כוונה הנ"ל בשביל נחת רות יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ומפרטי עבודות שבארתי ילמד סתום מן המפורש ותקיש אל השאר פרטים רבים אחרים, ומכללות עבודה זו הוא ג"כ אם נשמע שאדם אחד מבנ"י הרויח הון רב במו"מ שלו יש להכניס שמחה בלבו ולחשוב שבוודאי יצא מפיו כמה הודאות ושבחים להבורא ית"ש ע"ז גם בוודאי מן הסתם יתוסף באדם זה כמה מצות מעשיות בצדקה ובג"ח וכיוצא מן ההון שחננו השם יתעלה ומכל זה יבא נחת רוח לית"ש ויתעלה, ולהיפך אם נשמע שאדם א' אבד הון רב במו"מ שלו יש להכניס צער גדול בלבו ע"ז על כוונה הנ"ל. ואע"ג דכשם שמברכים על הטובה בשמחה כך חייב לברך על הרעה וא"כ גם מזה אל תנח מלבוא נחת רוח להבורא ית"ש מ"מ יוצא בגרעון כסף המצות מעשיות הצדקה וג"ח שהיו ראוים לבא בזה וכן יש להצטער ולהשתתף בצרת חבירו באיזה צער המגיע לו למשל כשרואה בעת רפש